קבוצת לימוד התנ"ך 929 של המניין המשפחתי-כפר ורדים, הגיעו השבוע לירושלים על מנת להשתתף בועידת התנך העולמית הראשונה של 929.
הקבוצה מקיימת לימוד שבועי, במסגרת התוכנית של הפרוייקט הייחודי שעוסק כבר קרוב בעשור בלימוד בתנ"ך, הנגשתו לציבור, ולהביא את התנ"ך להיות מהשיח הישראלי, חלק מנכסי התרבות של כל הישראלים, ללא שיוך לזרם מסוים, לאמונה מסוימת.
הקבוצה הצפונית הקדימה לכנס, והגיעה יממה קודם על מנת לנצל את הביקור בירושלים. הטיול בעיר החל בסיור נהדר ביד בן צבי שם קשרו בין התנ"ך, בין העם העברי הקדום ותקומת הציונות והעם בעת הזו. משם המשיכו למוזיאון המוסיקה העברי בנחלת שבעה. וסיימו בארוחת ערב במסעדה בכיכר המוזיקה, ומופע אור קולי בעקבות דוד המלך במגדל דויד.
ביום השני לטיול השתתפו כאמור בועידת התנ"ך של 929, יחד עם אלפים נוספים. הועידה
ועידת התנך הייתה מרוממת נפש ורוח. העובדה שאני (תיכף 55) העליתי את ממוצע הגילאים, היא ההצלחה הכי גדולה של ועידה זו. אלפים באו לשתות ולספוג את מילות התנך בכל עיבוד אפשרי: מוסר, מוזיקה ופיוט, ספרות עברית וכתיבה סאטירית, פוליטיקה ופילוסופיה, אחריות חברתית ומסורת, רוח האדם וחזון אחרית הימים ועוד ועוד.
יחד עם נציגות נהדרת מכפר ורדים, חלק מתוך הקבוצה שלנו של 929, באנו כבר ביום שני, יום לפני הועידה : אם כבר ירושלים, אז נוציא ממנה כמה שניתן.
אז התחלנו בסיור נהדר ביד בן צבי וקשרנו בין התנך, בין העם העברי הקדום ותקומת הציונות והעם בעת הזו. על צניעותם ופועלם של רחל ינאית ויצחק בן צבי שמענו ממדריך המקום. משם המשכנו למוזיאון המוסיקה העברי בנחלת שבעה. במילה אחת: נפלא. בשתי מילים: ממש נפלא. ואם לא הייתם, רוצו. ארוחת ערב במסעדה בכיכר המוזיקה, ומופע אור קולי בעקבות דוד המלך במגדל דויד, סיום מאיר ליום מואר. ואכן, ירושלים האירה לנו פנים עד מאוד, עד הגלידה בחצות ברחוב יפו!
אמש, כאמור, בילינו בועידת התנך של 929.
על הכל מנצח הרב בני לאו, האחד והיחיד, שהמיזם הזה המופלא, הוא חלומו וחזונו העצום: עלה למעלה, עלה, הרב בני. עז וענווה, הוד והדר לבשת. תודות לך ולצוות המופלא של 929.
והלב התמלא כמו החלל העצום של בנייני האומה: שם המוני צעירות/ים עטפו אותנו לאורך היום- והיה עונג גדול. מושב פתיחה בהובלת עומר בן רובי, הרבנית רחלי פרנקל, הרב בני, קובי אפללו, נטע אלקיים, רונה קינן ועוד - מושב פתיחה שפתח את הלב לרווחה.
אי אפשר היה להשתתף בכל המושבים, אך זכיתי להשתתף במושב על שירה עברית ותנך עם אביגיל אנטמן האלופה, בילהה בן אליהו ושות' בהובלת ג'קי לוי - שתמיד נהדר- ומשם לשולחנות עגולים ולימוד בחברותא סביב נושא לקיחת אחריות.סביב השולחן למד עימנו כאחד האדם קצין חינוך ראשי, תא"ל אופיר לוויוס. היה זמן חברותא משובח - מודה שהתרשמתי. טוב שהחינוך הצהלי בידיו.
ומשם למופע מטורף, שהוציא את הפיוט מהתנך עם אנסנבל הפיוט, 20 נגנים ופייטנים בהובלת יאיר דלאל. כמה שמייח וכמה קצב. וכמה געגוע לטוב הזה.
ומשם למושב הסיום עם ברכותיהם של נשיא המדינה - יצחק הרצוג ונשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות.
אחריהם פאנל בין דתי אודות התנך לכל באי העולם - בהובלת המנחה לוסי האריש, שלמרות הקולות המלעיזים, הובילה במקצועיות ועומק מושב חשוב ומעורר השראה.
אירוע הסיום עם אמיר דדון ויסמין הוכיחו לי סופית שאני כבר לא ממש 'בעניין' ( הכרתי 2 שירים, וגם זה בלחץ... מביך), אך שמחתי על אלפי חניכי המכינות וחיילי/ות צהל שהכירו את כל הרפאטואר על מילותיו הבאמת יפות.
חזרנו הביתה מלאי השראה ושמחה, מלאי תורה ושירה, מלאי הודייה ומחשבה על הזכות שניתנה לנו לחיות את תחיית האומה, השפה והתרבות העברית במלוא קומתה.
....
ואז שמענו חדשות.
ומאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
וגם זה - מראשית הווייתנו - חלק ממקצב הדרמה ההיסטורית של העם השב לציון. כך היה, ולמודי דמעות וכאב אנחנו, וגם מעמק הבכא הנוכחי, נקום.
ואם יש מה שהתנך מלמד אותנו גם ברגעי השבר והחורבן הקשים ביותר, זה להחזיק את האמונה באדם ובכוחותיו לשנות ולקדם חסד וצדק ומוסר למרות הכל.
זו החובה לומר: הנני.
והלוואי.
