מאמרו של הרב פרץ רודמן על הקשר בין חנוכה לשירה ציונית.
בתרבות הישראלית אנו מייחסים חשיבות תרבותית גדולה לגבורת המכבים, 'כוכבי' סיפור חנוכה. מכבי היא בירה והיא קבוצת ספורט ויש לנו אפילו את המכביה. התנועה החילונית ציונית בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 חיפשו בהיסטוריה היהודית מנהגים שכוחם התבטא בכוח פיזי ולא (או לא רק) באינטליגנציה גבוהה. כאלה שהישגיהם החשובים אמנם מתועדים בספרים, אך לא היו מוגבלים לשפה הכתובה.
מודל המכבים
עבור הציונים המודרניים, לא הייתה קבוצה מתאימה יותר בהיסטוריה היהודית לקבוצה של גיבורים שמלחמת הגרילה שלהם מול השליטים (במקרה זה במקרה זה, המתייוונים דוברי יוונית המבוססים בסוריה) הסתיימה בניצחון ושחרור לאומי- מאשר המכבים.
שאול טשרניחובסקי ביטא זאת היטב בשירו (שמאוחר יותר הולחן על ידי נעמי שמר) שמתאר את היהודי העכשווי מגיע למדינת ישראל ופוגש את החכם רבי עקיבא ושואל "אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים, אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?" עונה לו עקיבא "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי!"
כשמועדוני הספורט היהודיים הוקמו במרכז אירופה אחת מהשלוחות הראשונות והגדולות ביותר של מועדונים אלו נקראו "מכבי". הארגון החילוני ' תנועת מכבי העולמית' היא נותנת החסות של תחרויות ספורט עבור יהודים מכל העולם. מועדוני הספורט של מכבי הגיעו לישראל עם הקמתה. בירה מכבי (שאינה קשורה למועדוני הספורט) נקראת ככה על מנת לקדם תדמית גברית קשוחה.
מגאולה להגנה עצמית
המכבים ההיסטוריים היו מונעים מזעם כלפי מה שהם הרגישו ככפייה דתית של החוקים הפגאניים על היהודים בארצם על ידי השליטים ומשתפי הפעולה היהודיים שלהם. ממה שניתן לקרוא בספר המכבים א' וב', המטרה של המכבים הייתה מאבק דתי באותה מידה שהייתה תנועה להגדרה עצמית לאומית.
מצד שני, מקורה של הציונות המודרנית בעיקר באנשים שהתרחקו מההגבלות של היהדות המסורתית אבל רצו לשמר את יהדותם בצורה חדשה, חילונית.
חנוכה, שתמיד נחשב כחג שולי, קיבל משמעות וחשיבות מוגברת בחברה העברית המתפתחת, בתור החג שמציין נצחון של יהודה המכבי הגיבור ואחיו. ברוב הבתים והחנויות היהודיים מדליקים חנוכיה בימי החג (בסקר שערך מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2012 העידו על עצמם 82% מהציבור היהודי בישראל שהם מדליקים נרות בחנוכה) וחנכיות ענק מוצבות בבניינים ובמרכזי הערים. הדלקת החנכיות מלווה פעמים רבות בברכה המסורתית שמתייחסת לעל ההתערבות האלוהית בסיפור המכבים.
אם כי ניתן למצוא בשירים ובפרקטיות של חנוכה עיבודים ואפילו שינויים של ממש של אלמנטים רבים ממסורות החג.
חלק מהשינויים האלו הם עדינים, כמו שירה של נעמי שמר 'שבחי מעוז' שפותח בשורה הראשונה מהפיוט 'מעוז צור', שמקורו בימי הביניים. " מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ". משמעותן של המילים משתנה עם השיר עצמו. מקריאת שירה של שמר מובן שדברי השבח לא מופנים כלפי אלוהים אלא כלפי החיילים במוצבים בקו בר-לב. המטפורה בפיוט מימי הביניים משומשת כאן במובנה המילולי על ידי שמר שעבורה מבצריהם של היהודים הם פיזיים, לא תיאולוגיים.
חיילים ומושיעים
במקרים אחרים, השימוש במושגי החג בצורה שונה מסיפור חנוכה אינם מעודנים כל כך. מילותיו של השיר 'מי ימלל' נכתבו על ידי מנשה רבינא, משורר חשוב בימים של קום המדינה. הוא משכתב את הפסוק מתהילים ק"ו 'מִי--יְמַלֵּל, גְּבוּרוֹת יְהוָה; יַשְׁמִיעַ, כָּל-תְּהִלָּתוֹ.' ל:
' מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל,
אוֹתָן מִי יִמְנֶה?
הֵן בְּכָל דּוֹר יָקוּם הַגִּבּוֹר
גּוֹאֵל הָעָם. '
השבח לאלוהים החולף בשבח לניצחונות צבאיים והתואר גואל מקבל צורה אנושית, לא אלוהית
בצורה דומה הטקסטים ליטורגית מתייחסים לאלוהים כמשתמשים במילים 'מושיע' ופודה, אבל בשיר 'מי ימלל' מדובר על המכבים במושגים אלו, ולא על אלוהים.
" שְׁמַע!
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
מַכַּבִּי מוֹשִׁיעַ וּפוֹדֶה,
וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל
יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל."
המשורר טוען כי לא מדובר על נס אלוהי בזכותו היהודים שוחררו מרדיפה וגלות. בהשתמשו במודל המכבים הוא רומז כי על העם היהודי לקחת את גורלו בידיו ולא להגיב בבריחה, הסתגלות, או מות קדושים אלא להלחם בצורה אקטיבית נגד מדכאיהם.
שיר מפורסם נוסף בונה מחדש את סיפור חנוכה במושגים חילוניים. בברכה המקורית יש הוקרת תודה ' שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ (ולאמותינו), בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה '. המילים בשיר 'ימי החנוכה', שיר שנכתב בגרסתו העברית על ידי הבלשן והמחנך העברי אברהם אברונין (1869-1957) מדבר על הוקרת תודה ל 'עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר חוֹלְלוּ הַמַּכַּבִּים.' ניתן לשמוע אנשים רבים שמשנים את מילות השיר הנ"ל ל 'עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר אלוהים הביא למַּכַּבִּים.'
ואולי הדחייה הנועזת ביותר של מסורות חנוכה בשירי חנוכה הפופולאריים מופיע בשיר 'אנו נושאים לפידים'. המילים שנכתבו על ידי המשורר זאב (אהרון זאב 1900-1968) ופורסמו בשנת 1951 בספר השירים שלו 'פרחי בר'. מנגינתו מזכירה מצעד, השיר הפך המנון לחלוצי ההקרבה העצמית של מדינת ישראל
'אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר -
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ -
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם -
וַיְּהִי אוֹר!'
המילים לא מכחישות באופן ישיר את התיאור ההיסטורי של התלמוד הבבלי לגבי נס פח השמן שבער שמונה ימין. אך עם זאת הוא כן מחליף את האמונה העתיקה כי אלוהים גאל את בני ישראל עם נרטיב חדש של החלוצים היהודיים שחוזרים לארצם.
ובכך, כמו בכל כך הרבה מהתרבות היונית המודרנית, היהודים בישראל ובמקומות שונים שעיצבו ציונות חילונית לעיתים אימצו ולעיתים דחו אלמנטים מרכזיים של הזיכרון ההיסטורי היהודי כפי שנשמר בעבר, ושכתבו את הישן בדרכים חדשות ומרתקות.
