פתח לנו שער
מבוא למתפלל המתחיל וגם לזה שרגיל
לקריאה לחצו כאן
יַעֲלֶה תַחֲנוּנֵנוּ מֵעֶרֶב וְיָבוֹא שַׁוְעָתֵנוּ מִבֹּקֶר וְיֵרָאֶה רִנּוּנֵנוּ עַד עָרֶב
אדם נכנס בשערי בית הכנסת ערב ראש השנה או יום הכיפורים, זוכר מלים ומנגינות מימי ילדות ולבו מתגעגע. או אפילו לא ביקר בבית הכנסת בילדותו, עדיין משהו בו מתגעגע. להתרגשות העצורה בקהל, להמונים המתקבצים, לטליתות הנפרשות, למלבושי לבן המעטרים את הבאות והבאים. סביבו, בוקעים מאליהם הניגונים, מזכירים ולא מזכירים, מתקרבים ומתרחקים מכמיהת הלב שנפערת בו. והוא אפילו לא בטוח למה. ופותח את המחזור, אווירת הימים הנוראים עולה מן הדפים. לאט, נספגות בעיניו המלים והוא פתאום תמה עליהן ועל עצמו. מושגים רחוקים. חטאנו. אשמנו. מלים זרות, כאילו נלקחו מעת אחרת. מה יעשה איתן אדם במאה העשרים ואחת.
ערב בא ויורד על העולם, שנה חדשה בפתח. והמלים האלה הרחוקות, דווקא הן, עולות מן המחזור ומבקשות לספר דבר-מה על החוויה האנושית. איך בתוך ההמולה הכללית של החיים, כשהכמוס שבאדם נמהל בקצב היומיום מבלי שיינתן לו איזה רגע לשהות, עדיין נשמרת באדם האפשרות לספר את עצמו לעצמו בלא שיצטרך לפרוש מן הציבור. להיפך. לעמוד בלב עולם, בלב קהל ומתוכם להתבונן פנימה בגילוי הנפש. בלחישה כמוסה, המכוסה בהזמנה כללית שבמחזור לומר
שגגתי, באומץ שבעמידה פומבית, בהכרזה שכך כל האדם, ניגשים איש ואשה יהודיים אל התהום, לגלות לעצמם מי היו השנה, מה עשו, במה השתדלו, במה שמחו, במה שגגו, במה התרחקו. ימי נימים דקים ופנימיים וכל יחיד ויחידה מוזמנים למשש בהם את כל שטחי הנפש, לספר היכן העפילו והיו ברכה והיכן נפערו בהם בורות קלקול והחמצה .כך, מידי שנה, בפתח המיוחד בזמן בו נכנסו רבבות יהודים לאורך הדורות, בשפה ובנעימה עתיקה גם-חדשה ,עומד אדם לצד משפחתו וחבריו ומבקש לקלף מעליו את כל המחיצות כדי לשוחח שיחת מעמקים .התפילה ארוכה, המלים חוזרות על עצמן, לשות את הלב ומספרות שבגאולוגיה של הנפש היו ויהיו תמיד גם חריצים של תהייה, טעות וחטא. שכך נראה נופו הפנימי של כל האדם. והוא מוזמן, אם רק יבחר, להיכנס בשער, לערוך חשבון פנימי ולתקן בתוך הנתקים כדי 'שישוב אצל עצמו בטרם השנה החדשה. 'כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ' (ירמיהו כב כד) - אמר ר' חנינה בר יצחק אנתקך אין כתיב אלא אתקנך .....מקום שהיתה נתיקתו שם תהא תקנתו (ויקרא רבה, פרשת צו י ה).
לא בהסתר, לא בתא סגור, לא בפני אדם שיכפר, לא בכמה רגעים, כי אם בעמידה העצמאית הישירה של היחיד בקהל עמו ואל מול אלוהיו, לאורך ימים ארוכים של ראשית, מתרחשת התשובה. היא אפשרות פנימית של רפואה בתוך המכאובים הכמוסים הנישאים בנפש. לכן יאמרו עליה חכמים: גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם... (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רסט). ר 'אבהו בר זעירא יתאר אותה כהזמנה קדומה המרחפת בחלל טרם ימי-עולם ,נוכחותה היא תנאי ליכולתו של האדם להתקיים: גדולה תשובה שקדמה לבריאת עולם ,ומה היתה התשובה ,היתה בת קול שמכרזת ואומרת שובו בני אדם (מדרש תהילים, צ). כוחה המרפא של התשובה גדול מכל מימד אחר במציאות הרוח שהכירו חכמים: גדולה תשובה יותר מן התפלה .. ...יותר מן הצדקה (אליהו זוטא, פרשה כב). היא משפיעה ללא היכר על יכולתו של האדם לשאת את עצמו ואת אישיותו :גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם שנאמר חיה יחיה (ילקוט שמעוני, יחזקאל רמז שמב). אז נפתח מרחב חדש בתוך אותו יחיד: שאין שום דבר חוצץ בפניו ,והכל נמתק (תורת אמת, שמות פרשת כי תשא). ומשנעשה כך בתוכו, נעשה כך בעולם כולו: תניא היה ר 'מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו (בבלי, יומא פו ע"ב).
