שורשיה הרעיוניים של התנועה הקונסרבטיבית ראשיתם באמצע המאה ה-19 בגרמניה, באסכולה הפוזיטיבית- היסטורית מיסודו של זכריה פרנקל. אסכולה זו דגלה בגישה היסטורית- התפתחותית להלכה הנעזרת בכלי המחקר המודרני לצד נאמנות להלכה. האסכולה קמה כתגובה לתנועת הרפורמה שלא ראתה עצמה מחויבת להלכה וכן כתגובה לגישה האורתודוכסית ששללה התפתחות בהלכה והתבצרה בסיסמה: "חדש אסור מן התורה".
במחצית השנייה של המאה ה-19 עבר מרכז התנועה מאירופה לארה"ב, וב-1886 נוסד בניו- יורק בית מדרש לרבנים באמריקה- The Jewish Theological Seminary of America. בשנת 1902, עם מינויו של שניאור זלמן שכטר- מגלה הגניזה הקאהירית, לנגיד בית המדרש, הפך המוסד להיות המכון החשוב ביותר לחקר חוכמת ישראל ולהכשרת דור של רבנים, מחנכים ומנהיגים. בכך הונחה אבן הפינה לצמיחתה של התנועה הקונסרבטיבית, שהפכה לזרם המרכזי ביהדות צפון אמריקה.
החלוצים בישראל והתנועה כיום.
התנועה המסורתית בישראל הוקמה ב-1979 כתנועה מרכזית. עד אז פעלו בארץ מספר קהילות מסורתיות. הקהילה המסורתית הראשונה- "אמת ואמונה", נוסדה ב- 1936 בירושלים. בית הכנסת המסורתי הראשון בישראל, "אמת ואמונה" בירושלים הוקם ע"י קבוצת יהודים מגרמניה, שהזדהו עם האסכולה הפוזיטיבית- היסטורית. הקהילות האחרות הוקמו ע"י אזרחים שחיפשו אלטרנטיבה לממסד הדתי האורתודוכסי והמצאו בית באידיאולוגיה הקונסרבטיבית.
