שלום,
"בצעירותי, בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי;
וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי."
זוהי אחת התובנות שמלוות אותי כבר שנים רבות (כולל המשפט האחרון – שיופיע בהמשך).
זהו תיאור שמיוחס ללרבי חיים מצאנז, בן המאה ה-19, המכונה גם "הדברי חיים".
כבני המאה ה-21, העידן של הגשמה עצמית ואינדיבידואליזם, המסר של רבי חיים (עד כאן) מתפרש כמאד פשוט וברור; כל אחת ואחד מאתנו צריכים להתרכז בעצמו ובעצמה! כל הדיבורים והקשקושים על לתקן את העולם, לשנות את החברה ולדאוג לחלש הם בזבוז זמן או כמו ששלמה המלך ניסח זאת בספר קהלת: "הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ". לכאורה, לפי דבריו של ה-"דברי חיים" כדאי ורצוי שנעסוק בשיפור ובמימוש אישי.
גם בברכות השחר, שנוהגים להגיד בכל יום עם ההשכמה אומרים: אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי.
וכן, ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה, כל אחת ואחד מאיתנו עומד בפני השכינה, בפני בורא עולם, ומבקשים באופן הכי אינטימי, כפי שניסח זאת הרבי מצאנז: "לתקן את עצמי".
ובהקשר הזה, באחד ממעשיות יום כיפור האהובים עלי.
מספרים על יהודייה שביקרה בביתו של ידיד במהלך צום יום הכיפורים.
להפתעתה, ראתה שאותו הידיד אוכל ארוחה דשנה. היא שאלה מתוך תמיהה: "מדוע אתה אוכל היום? האם מקפיד על קדושת יום הכיפורים והמחויבות לצום?"
ענה אותו הידיד: "האמת, כל השנה אני לא קללתי, לא שיקרתי, לא גנבתי וכו' וכו'…
אין לי על מה לבקש סליחה. לכן, אין לי צורך לצום."
חשבה אותה יהודייה: "איזה בזבוז! בשביל יום אחד של צום, כל השנה הוא לא קילל, לא שיקר, לא גנב… איזה בזבוז!"
ובשעה שאותה מעשייה נחמדה מעלה חיוך, היא גם מעוררת מחשבה:
האם המטרה היחידה של יום כיפור היא "לפתוח דף חדש" אישי? האם אכן החוויה של יום כיפור היא אגוצנטרית בלבד?
אתנחתה קצרה עם סרטון שנשלח אלי השבוע מתוך הסדרה בנטפליקס Long Story Short, שמתחבר לרוח הדברים שנכתבו.
ואולי זה המקום לחזור ולהציג את דבריו של הרבי מצאנז במלואם:
"בצעירותי, בערה בי אש וחשבתי לתקן את כל העולם; לכשגדלתי נתייאשתי מלתקן את העולם וחשבתי לתקן את בני עירי; וכשנוכחתי לדעת שגם זה אינו אפשרי חשבתי לתקן את משפחתי;
וכשזה לא עלה בידי הגעתי למסקנה שעליי לתקן את עצמי."
וכאן הוא הוא מוסיף:
"ולכשעבדתי על עצמי ממילא משפחתי הושפעה מכך,
וממילא כל בני עירי
וממילא כל העולם כולו…"
רבי חיים מכבד מאד את ההוויה והחוויה האישית (ולעיתים הבודדה) שאנו עוברים. הוא מאיר ומכיר שהבסיס הוא "אני". אך במשפט הסיום של דבריו הוא ממחיש את השאלה המפורסמת של הלל (המצוטטת בפרקי אבות): וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?
האני הוא הכרחי, אך זו רק ההתחלה. המחויבות לעצמי מתרחבת למשפחתי, לבני עירי וכל העולם כולו.
ולקראת יום הכיפורים,
אני מאחל לך לחוות יום מעורר השראה וחשבון נפש אישי ופרטי.
ויחד עם זאת, לממש את דבריו של הרמב"ם בהלכות תשובה: "יוֹם הַכִּפּוּרִים–הוּא זְמָן תְּשׁוּבָה לַכֹּל, לַיָּחִיד וְלָרַבִּים" המחויבות שלנו היא לא רק לעצמנו, אלא לכל מי שסובב ומקיף אותנו.
בקהילות התנועה המסורתית ברחבי הארץ אנו שמחים לערוך את השילוב הזה, של עבודה פנימית ממנה יוצאים עם אחריות לתיקון עצמי, אך גם לחיזוק החברה והמרחב המשותף שבו אנו חיים. ביחד עם הקהילות והמניינים הקבועים, אנו שמחים לאפשר לציבור הרחב להצטרף בעוד עשרות מקומות הפרוסות בכל מדינת ישראל לחוויה קהילתית מסורתית, שוויונית והלכתית הפתוחה לציבור הרחב. השנה נמשיך ונהיה בכ-100 נקודות – כולל מנייני חגים חדשים בשכונת ניות בירושלים (בשיתוף עם בית המדרש לרבנות ע"ש שכטר), בכמהין (בשותפות עם מכינת דרך ארץ) ובקיבוץ שדה מואב.
מי ייתן ויום הכיפורים הזה יאפשר לנו לעצור, להתבונן פנימה ולמצוא בתוכנו את הכוחות לתקן – את עצמנו, את משפחותינו ואת החברה שבה אנו חיים.
אני מאחל לך ולבני משפחתך גמר חתימה טובה, שנה של התחדשות, משמעות ושותפות, וימים של שלום ובשורות טובות.
בברכה,
דורון רובין
מנכ"ל התנועה המסורתית
טעימה מהקהילות שלנו ברחבי הארץ אשר ערוכות למחכות לבואכם ביום הכיפורים
