ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, קהילות התנועה המסורתית בכל הארץ התכנסו לערבי זיכרון, שיח והנצחה. בין תפילות, סיפורים ועדויות, עבר לפיד המחויבות מדור הניצולים אל הדורות הבאים. קראו כיצד קהילותינו חיברו יחד עבר, הווה ועתיד – בשביל לשמר ולהנכיח את הסיפור של כולנו.

מה משותף ליום הכיפורים הקדוש וליום העצמאות החגיגי? האם ימי קודש עתיקים וימי חג לאומיים יכולים להציע שפה משותפת בחברה שסועה? הרבה לירון רוזנזפט לוי לוקחת אותנו למסע קצר בין קודש לחול, בין עבר לעתיד, ומציעה קריאה מחברת ומעוררת תקווה על משמעות הזהות שלנו כאן ועכשיו.

מה משמעותה של פסקת "והיא שעמדה" בהגדה של פסח בימינו? האם הדגש על רדיפות ואיומי השמדה מתאים לליל סדר המוקדש לחירות ולגאולה? הרב מייקי בוחן את מקורותיה של פסקה זו ומעלה שאלות על משמעותה לאור אירועי התקופה האחרונה. במאמר זה נבחנת האפשרות לחדש את המסר ולהתאימו לדורנו, תוך מחשבה על הערכים שאנו מבקשים להנחיל לדורות הבאים.

התנועה המסורתית מקיימת מגוון אירועי הדלקת נרות בקהילות ברחבי הארץ ובכותל המשפחות בירושלים. השנה, בשל 101 החטופים/ות שעדיין מוחזקים בעזה, בכל יום של בחג תוביל אחת מקהילותינו מעגל תפילה ושירה בכיכר החטופים, בליווי הדלקת נרות מסורתית.

נהר שוצף של צבעים בוהקים, קולות וצלילים, הדר ופאר, עשרות מדינות המלך, מאות ימי המשתאות; חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ וארגמן מסתחררים לפנינו בעלילה נפתלת, שכמו רכבת הרים תלולה הופכת את העלילה מקצה אל קצה, מראשית המגילה ועד אחריתה.