בחלוף שנה ממתקפת הטרור של אשר שינתה את חיינו, דברים מאת מנכ"לית התנועה על הקשר בין אסון ה-7 באוקטובר לחשיבה הבינארית, ותפקידה המהותי של התנועה המסורתית בתקופה זו.

בשנים האחרונות, אנו עדים למהפכה שקטה המתרחשת בלב החברה הישראלית. מה שהחל כוויכוח סוער על תפילות במרחב הציבורי, הוביל לתוצאה מפתיעה: יותר ויותר ישראלים מכל קצוות הקשת הדתית והחברתית מגלים עניין מחודש בתפילה, ובמיוחד בתפילה שוויונית.

סוגיית החטופים והחטופות יושבת לכולנו על הנקודות הכי הרגישות בלב היהודי, כמו שמוכיחות התפילות העתיקות שחוברו בנושא. הדרישה לפדיון שבויים עכשיו היא מנת חלקו של העם היהודי בכל הדורות, מאז ועד היום

תשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה בו מהווים עליית מדרגה במנהגי האבלות הנוהגים בימי "בין המיצרים" – שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב. בתשעת הימים נמנעים בכל עדות ישראל מעריכת נישואין ויש הנוהגים להימנע בימים אלה מאכילת בשר ושתית יין, ובשבוע שחל בו תשעה באב מחמירים ואין מסתפרים ואין מתגלחים. אך האם כך צריך לעשות?

זה שנים רבות, ובייחוד במהלך המלחמה בעזה ובגבול הצפוני בתשעת החודשים האחרונים, יש ויכוח סוער בכנסת ובציבור לגבי “גיוס בחורי ישיבות” לצה”ל. המנהיגות החרדית טוענים שאסור לגייס בחורי ישיבה ש”תורתם אומנותם”, שהם מגנים על מדינת ישראל דרך לימודם, ושעדיף לרדת לחו”ל מלשרת בצה”ל. מה אומרת ההלכה בנידון?

התקווה שהשיח הציבורי ישתנה אחרי ה־7 באוקטובר התרסקה, ואפילו מעל ארבעה חודשים של "ביחד ננצח" לא הצליחו לטשטש את הפיצול בחברה הישראלית.

הדנ"א היהודי ספוג טראומות ומרוצף בפגיעות מבית ומחוץ. שנים רבות מדי התמקדנו בפורענויות חיצוניות. הגיעה העת להיזכר ולהזכיר גם את אלו שגרמנו לעצמנו, כדי שלא נכתוב בעצמנו את אגדת החורבן הבאה

גיור הוא תהליך למידה, חינוך וסוציאליזציה לתרבות יהודית • אז למה הוא לא עובד כמו מערכת החינוך במדינת ישראל?

למה 'זמן מתן תורתנו', ולא 'זמן קבלת תורתנו'? בתפילות של שתי הרגלים האחרות, כותרות המשנה מתייחסות ישירות אלינו: פסח הוא זמן חרותנו וסוכות הוא זמן שמחתנו. אם כן, האם בשבועות כותרת המשנה לא אמורה להיות זמן קבלת תורתנו?

נהר שוצף של צבעים בוהקים, קולות וצלילים, הדר ופאר, עשרות מדינות המלך, מאות ימי המשתאות; חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ וארגמן מסתחררים לפנינו בעלילה נפתלת, שכמו רכבת הרים תלולה הופכת את העלילה מקצה אל קצה, מראשית המגילה ועד אחריתה.