בפינת “הלכה למעשה” לחודש סיון, הרבה שירה לוין חוזרת אל מגילת רות ומציעה מבט עדין ורלוונטי על הדרך שבה חסד, קשר אנושי וקהילה יכולים להפוך למקור של כוח. לקראת חג מתן תורה, זהו דבר תורה שמזמין אותנו לשאול מה מגילה עתיקה יכולה ללמד אותנו על התמודדות, אחריות הדדית והאפשרות לכתוב גם היום פרק חדש של תקווה.
לקראת חג מתן תורה אנו עוברות בשער של מגילת החסד והיחסים, מגילת הנשים המתמודדות והמנהיגות- מגילת רות. מציאות חיינו מציצה השנה מתוך המגילה: אובדן, פחד מכלייה ומחייה, אפשרות ההגירה, האַלמנוּת, התמודדות לבד בעולם, וחוסר היציבות הכללי – מהדהד את חיינו…
מה בין היום לאז?
ראשית -שאנו זקוקים.ות לכח להתמודד יום ביומו. נעמי ורות, גיבורות המגילה, פועלות עם הרבה כח, וחוסן. כמעט ונראה כי הן מכירות את מודל מעש"ה לבניית חוסן נפשי*:
מחוייבות, עידוד לפעולה, שאלות, הבניית אירוע.
המודל מתייחס לסיוע בידי אדם נוסף, מודל זולתני, שרואה אדם, יחסים וזולת.
1. מחוייבות– האדם המסייע צריך ליצור מחויבות אצל האדם שנמצא בטלטלה, מחוייבות המעניקה תחושת בטחון. לדוגמא, ניתן לומר: אני איתך ולא הולך לשום מקום- מוכר מאיפשהו? אומרת רות: "באשר תלכי אלך- ובאשר תליני אלין…"
2. עשייה– עידוד האדם לפעול פעולה יעילה. נעמי פועלת, היא עושה. היא נוקטת עמדה: בוחרת, קמה ועוזבת חיים וחוזרת לנקודה האחרונה שבה היא ידעה איפה היא נמצאת– בגוף וגם ברוח. נעמי מכריעה: בית לחם הוא הבית. נעמי מנסה להניא את רות מלהצטרף אליה, אך לבסוף מקבלת אותה כשותפה לעשייה. עכשיו היא לא לבד, הן כבר שתיים.
רות גם היא פועלת לפרנסתן, ולגאולתה על ידי "הגואל".
3. שאלות– שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה, חשיבה מהשכל ולא מהרגש. בעז שואל את רות בגורן: "מִי אָתְּ?" ומחייב אותה להתמקם בתוך הסיפור של עצמה.
4. הבניית האירוע– הדגשה שאירוע החירום הסתיים, והבניית נרטיב אורז- מה היה לנו פה?
עצם הגדרת המגילה כמגילת החסד, מבנה את נרטיב עשיית החסד כיסוד מיטיב ביחסים וביכולת ההחייאה העצמית של אדם את עצמו.
אחר שיבתן לבית לחם, התמודדות עם קשיים אינה נפסקת. המגילה מספרת לנו שלהיות אישה / אדם לבד בעולם בתקופה ההיא, חסרת הגנה אל מול טלטלות המציאות.
בהתחלה, הקהילה מציגה עין ביקורתית, בוחנת, לא מאפשרת: "הזאת נעמי?!", קהילה לפעמים היא גם משהו שצריך להתמודד איתו… אך בזכות הקשר הקהילתי נעמי ורות טוות את מעגלי התמיכה שלהן, וכותבות בעצמן את הפרק הבא בחייהן, ביוזמה ובאומץ. מתוך קשרי המחויבות החברתיים גם נולד דור ההמשך שמבטיח תקווה: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד".
מי יתן וּנְיַלֵּד את הפרק הבא בחיינו לחסד, לחוסן, ולשלום.
אמן.
* המודל פותח ע"י ד"ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן, במכללה האקדמית תל-חי בשנת 2011)
דבר התורה מוקדש לסבתא רבא שלי, איירין לוין, שנפטרה בערב חג השבועות לפני 21 שנים.
חג השבועות הוא החג האהוב על משפחתנו. אבי- דוד, שמן השני של דודותי הוא אילנה נעמי וטליה רות; בדור ההמשך בת דודתי טיארה נולדה בו' סיון, ובן דודי הוא בעז. הורי התארסו בערב החג, ולימים אף אני התחתנתי בליל מלכות שבמלכות. לאורך השנים תרמו סבא וסבתא שלי, מרים והרב ישראל לוין שיבדלו לחיים טובים, קידוש לחג בקהילת רמות ציון, לזכר סבתא איירין ז"ל. זכרה מלא חסד הוד ומלכות יגן עלינו לקראת חג השבועות תשפ"ו.