הרב אריאל פולק מנתח את המשמעות העמוקה של בקשת הגשמים בחודש חשוון, תוך בחינת הקשר בין הלכה לאמפתיה חברתית, ומשמעותה במציאות הישראלית העכשווית.

סוגיית החטופים והחטופות יושבת לכולנו על הנקודות הכי הרגישות בלב היהודי, כמו שמוכיחות התפילות העתיקות שחוברו בנושא. הדרישה לפדיון שבויים עכשיו היא מנת חלקו של העם היהודי בכל הדורות, מאז ועד היום

תשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה בו מהווים עליית מדרגה במנהגי האבלות הנוהגים בימי "בין המיצרים" – שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב. בתשעת הימים נמנעים בכל עדות ישראל מעריכת נישואין ויש הנוהגים להימנע בימים אלה מאכילת בשר ושתית יין, ובשבוע שחל בו תשעה באב מחמירים ואין מסתפרים ואין מתגלחים. אך האם כך צריך לעשות?

זה שנים רבות, ובייחוד במהלך המלחמה בעזה ובגבול הצפוני בתשעת החודשים האחרונים, יש ויכוח סוער בכנסת ובציבור לגבי “גיוס בחורי ישיבות” לצה”ל. המנהיגות החרדית טוענים שאסור לגייס בחורי ישיבה ש”תורתם אומנותם”, שהם מגנים על מדינת ישראל דרך לימודם, ושעדיף לרדת לחו”ל מלשרת בצה”ל. מה אומרת ההלכה בנידון?

למה 'זמן מתן תורתנו', ולא 'זמן קבלת תורתנו'? בתפילות של שתי הרגלים האחרות, כותרות המשנה מתייחסות ישירות אלינו: פסח הוא זמן חרותנו וסוכות הוא זמן שמחתנו. אם כן, האם בשבועות כותרת המשנה לא אמורה להיות זמן קבלת תורתנו?

בעיצומם של עשרת הימים הנוראים בחברה הישראלית, הרבה נטלי לסטרג'ר, שנכנסה זה עתה לתפקידה כיו"ר כנסת הרבנים, מסבירה בפינת "הלכה למעשה" על ההלל ומשמעותו המיוחדת השנה