פרופסור איסמר שורש, מי שעמד בראש בית המדרש לרבנים באמריקה ונחשב בזמנו כמנהיג התנועה הקונסרבטיבית, הציע לבטל כליל את מנהגי האבל של ימי בין המיצרים. בדרשה שפרסם ב-1988 כתב שורש: "בהרחבת מנהגי אבלות על חורבן בית המקדש והחלתם לתקופה של שלושה שבועות גלומה סכנה שהלכי נפש של היות קורבן, וההתייחסויות לסבל ולרדיפות, יהפכו להשקפת עולם מקובלת. הקמת מדינת ישראל העצימה את הכוח היהודי באופן חסר תקדים אך מנהגי אבל לאומי שאינם מוגבלים מערערים עוצמה זאת וגורמים לטיפוחן של תחושות עלבון ואיבה מוסתרת לזולת, יחד עם רגשות חרדה, חוסר ביטחון וקנאות משיחית".
במקום אבלות בשלושת השבועות מציע פרופ' שורש להתמקד בתשעה באב ולהרחיב את משמעותו מעבר לאבל על חורבן בית המקדש לאבל על ששת המיליונים שנרצחו בשואה תוך שילוב קינות מודרניות לזכר פורענויות שאירעו לעם היהודי במהלך הדורות. "די לנו ביום זיכרון ואבל אחד שאותו נציין בלב שלם".
אך גם לגבי תשעה באב עצמו "יום שהוכפלו בו צרות" התעוררה השאלה "האם בימינו לאור עובדת קום המדינה, עלינו להמשיך ולצום כל היום בתשעה באב או שמא מותר להמעיט בסימני האבלות ולהתיר אכילה לאחר תפילת המנחה?". בכרך הראשון של תשובות ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל משנת תשמ"ו מופיעות שתי תשובות לשאלה זו שנשאלה על ידי מחנות רמה בישראל. את התשובה הראשונה כתב הרב טוביה פרידמן ז"ל ששימש אז כיושב ראש הועד. וכך פסק: "כבר יש לנו תקדים היסטורי במגילת תענית שקבעה ימים שאין להתענות בהם מכיוון שבאותם ימים נעשו ישועות לעם ישראל. והלא זכינו שבימינו כן נעשתה ישועה גדולה לעם ישראל בכינון מדינת ישראל. אין יד העכו"ם תקיפה על ישראל וישראל שרויים על אדמתם ושבה המלכות לישראל. לכן, נראה לנו שלאור המפנה המכריע הזה בתולדות ישראל, יש לסמן עובדה היסטורית זו על ידי אי השלמת התענית בט' באב אלא לסיים את התענית בתפילת מנחה גדולה".
לעומתו, פסק הרב דוד גולינקין שאסור לצום חצי יום בתשעה באב וכי "עלינו לחזור למנהג הגאונים שבוטל לפני כאלף שנה – לצום בתשעה באב ולפסוק ששאר הצומות הם בגדר רשות בלבד. כלומר, אין צורך להתעלם מהצומות האלה או להתבייש באי-שמירתם כי מבחינה הלכתית אין חובה להתענות בימים אלה. זהו הצעד המתבקש מהמקורות ההלכתיים ומהמציאות ההיסטורית של קום המדינה ואיחוד ירושלים…"
ההתלבטויות הללו בשאלת ההלכה למעשה של צום תשעה באב ומנהגי האבלות של ימי בין המיצרים משקפות היטב את דרכה של היהדות המסורתית השומרת על נאמנות למסורת מחד גיסא תוך רגישות לצרכי הזמן והמקום ולשינויים המתחייבים מהמציאות ההיסטורית החדשה שבה אנו חיים. ומי יתן ונזכה אכן להגשמת נבואתו של הנביא זכריה: "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו!"
