במסכת תענית נאמר: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה." ואכן חכמים מורים לנו לעודד שמחה ולהעצים שמחה לא רק בימי חג הפורים עצמו אלא לכל אורך חודש אדר.

השבוע ״ישבנו גם בכינו״, זלגנו דמעות יחד עם ירדן ביבס שהביא למנוחות את שירי רעייתו ואריאל וכפיר בניו הקטנים שנרצחו באכזריות בידי חמס. העצב נישא באוויר כעב שחור. עם זאת חודש אדר בפתח, החודש שכולו שמחה, והסתירה צורמת. איך מכילים את שמחת אדר לנוכח מאגר העצב שעובר על גדותיו כבר למעלה מחמש-מאות ימי אסון? איך נוהגים כאשר הנסיבות הלאומיות מעוררות עצב שאין ניתן להתעלם ממנו? שמחת אדר בצל האבל, איכה נוכל לה?

החתם סופר מסביר כי ריבוי השמחה בחודש אדר קשור לכך שמגילת אסתר מספרת את סיפור הפיכת גורלו של עם ישראל מגורל גזירה לגורל ישועה, מקללת המן לברכת מרדכי. לכן חודש אדר כולו מסמל את ניצחון הטוב על הרע. לפי משנתו נראה שעלינו דווקא לשאוב עידוד ממהותו של החודש.

בעל התניא מעמיק בטבעו של נפש האדם. הוא גורס כי שמחה אמיתית אינה סותרת צער, אלא צומחת ממנו, ומסביר שהשמחה האמיתית מגיעה דווקא מתוך עבודה פנימית של התמודדות עם הצער וההתגברות עליו. לכן ניתנת ההזדמנות גם לפרט האבל וגם לאומה במצוקה להתחבר בחודש אדר אל השמחה לא כמצב חיצוני בלבד, אלא כמסע פנימי של התגברות, זיכוך, וצמיחה.

כשלוקחים בחשבון את התמודדותו האישית של רבי נחמן מברסלב עם דכדוך ודיכאונות, אפשר להבין על בוריו את אמרתו המפורסמת:  "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", אמרה המחזקת את דברי בעל התניא. הרב מברסלב מסביר שבאדר ניתן לאדם כוח מיוחד להתגבר על העצבות ולהיכנס לשמחה אמיתית. הוא מדגיש את חשיבות השמחה דווקא במצבי קושי כשהוא כותב כי השמחה היא הכוח לשבור את הייאוש והעצבות: "אין ייאוש בעולם כלל!". אף על פי שהאַבל או האדם בזמן מלחמה מרגיש עצבות טבעית, הוא.היא יכולים לראות בשמחה כוח הבא מלמעלה. וכאשר הוא.היא מתחזקים בביטחון רוחני, אפשר למצוא מקום לשמחה גם בתוך הצער.

אנו למדים על המהות התאולוגית של חודש אדר ממדרש תנחומא האומר: "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים." מכאן למדו חכמינו שהתכלית האלוהית היא שהאדם, על ידי מעשיו.יה בעולם הזה, יחשוף את האור האלוהי בתוך המציאות הגשמית. תפיסת עולם זאת היא מאבני היסוד של האמונה היהודית.