יום הזיכרון החדש הזה הוא עוצמתי וקשה מנשוא. המלחמה הביאה עמה משבר עמוק וכאב גדול. זו הייתה שנה קשה וכואבת לכל אחד ואחת מאיתנו. רבים מאיתנו איבדו חברים, מכרים, בני משפחה, רבים מאיתנו איבדו תחושת ביטחון, את האמון ואולי אפילו את האמונה. אלפים רבים איבדו בית פיזי, אבל רבים מאיתנו הרגישו שגם הבית הלאומי שלנו כולו עולה בלהבות ומאיים להתפרק.
זו הייתה שנה קשה, אך דווקא משום כך אנו ניצבים בפני אתגר עמוק: מלבד אבל עמוק על האובדן העצום, אנחנו נדרשים גם לחשבון נפש ובירור פנימי – איך זה קרה לנו?!
האסון והכישלון של ה-7.10 אינם רק מודיעיניים, צבאיים או ממשלתיים. האסון הזה הוא תוצאה של כשל עמוק בתפיסת העולם שלנו את עצמנו ואת האחרים. זו טעות קשה בדרך שבה ראינו את העולם הסובב אותנו ואת אחינו ואחיותינו שדעתם אחרת. גם את אויבינו מעבר לגדר טעינו לקרוא.
במשך שנים רבות, רבות מדי, נפלנו קורבן לחשיבה בינארית. ראינו את המציאות בטוב ורע. אויב או ידיד, אנחנו או הם. והדיכוטומיה הזו הפכה למלכודת הגדולה ביותר שלנו. המציאות, כפי שלמדנו בדרך הקשה ביותר, איננה שחור ולבן. היא מורכבת מאינספור גוונים של אפור, ומרבדים על רבדים של מורכבויות ודקויות. אנשים הם לא רק טובים או רעים, ולרוב רעיונות אינם רק צודקים או טועים באופן מוחלט. כשעולם מתחלק להפכים בלבד – מפספסים את הרמזים והשינויים העדינים.
תמונות מתוך תפילת שחרית ותקיעת שופר המונית בכיכר החטופים, לציון שנה מה-7.10
המלחמה הזו היא קריאת השכמה לחברה הישראלית והיהודית כולה. היא משבר היסטורי אך גם הזדמנות היסטורית. כאן עלינו כתנועה לקחת אחריות ותפקיד.
במהותה, התנועה המסורתית מייצגת את ההפך הגמור מחשיבה בינארית. היא מושרשת במסורת יהודית עתיקת יומין של דיון, פרשנות ומחלוקת לשם שמיים. היא מכירה במורכבות, ב"גם וגם". כתנועה אנו מבינים שאמת ערכית אחת יכולה לדור בכפיפה אחת עם אמת אחרת, גם אם הן נראות סותרות לכאורה. זוהי מהות "שביל הזהב" של הרמב"ם, וזוהי הדרך שבה אנו מפרשים את תורתנו ומסורתנו – תמיד מתוך הבנה של המורכבות והעומק שבהן.
בעולם שלאחר ה-7 באוקטובר לתנועה המסורתית בישראל יש תפקיד חשוב יותר מתמיד. שיקום החברה והמדינה שלנו לא יהיה פשוט. הוא ידרוש מאיתנו לא רק לבנות מחדש את מה שנהרס פיזית, אלא גם לשקם את הדרך שבה אנו חושבים ומתבוננים בעולם.
עלינו ללמוד לחבק את המורכבות, לאמץ אותה, ולהתוות את הדרך כיצד אפשר לראות דקויות ולהחזיק מגוון עמדות. עלינו להנכיח מסורת יהודית בעולם מודרני. אותה מסורת שיכולה וראוי לה שתהפוך למקור של אחדות וחיבור בחברה הישראלית. יחד, כתנועה וחברה מאוחדת וחזקה, נוכל להתמודד עם האתגרים שעומדים בפנינו.
נמשיך לשאת את מסר התקווה, האמונה והסובלנות שהתנועה המסורתית מייצגת ולקחת חלק בשיקום החברה הישראלית. מי יתן ובמהרה נזכה לשלום, הבנה ואחדות – אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו, אנחנו חייבים לפתוח פרק חדש וטוב בדברי ימי העם היהודי.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות גם על התמיכה של אחנו ואחיותינו בתפוצות. השותפות שלהם חידדה והזכירה לנו ולכל עם ישראל שמדינת ישראל היא המדינה של כולנו, בין אם אנחנו גרים בה ובין אם לאו ולכולנו יש אחריות על עתידה. הם היו ועודם עוגן עבורנו שמזכיר לנו שאיננו לבד, ויחד – נתגבר על הכל.
יהי זכר הנופלים ברוך, ויהי רצון שיחזרו כל החטופים והחטופות לביתם במהרה. שנדע ימים טובים ושקטים יותר. ימים של הבנה עמוקה יותר, של ראייה בהירה יותר, ושל תקווה גדולה יותר.