יש אנשים שעבורם נוע״ם היא תחנה משמעותית בתקופת הנעורים, ויש כאלה שגם שנים אחר כך ממשיכים לשאת איתם את מה שקיבלו בה. ויש מי שהחיבור לתנועה הופך בהמשך גם לבחירה מקצועית וחינוכית: לחזור למקום שבו גדלו, הפעם כדי להוביל, להדריך ולהעניק לדור הבא משהו ממה שהם עצמם קיבלו.
לכבוד פתיחת שנת הפעילות, שוחחנו עם כמה מעובדי ועובדות נוע״ם שהיו בעצמם חניכים ותיכוניסטים בתנועה, והיום מוצאים את עצמם בצד השני, כאנשי צוות שמלווים את החניכים והחניכות של היום.
דורון אביב, בן 25 מרעננה, מכיר את נוע״ם משני צדי המתרס. אחרי שנים כחניך וכתיכוניסט בתנועה, הוא חזר אליה בבגרותו, הפעם כאיש צוות. כבר יותר משנתיים הוא רכז שכבת בראשית (כיתה י'), והשנה הוא גם מרכז את סניף רעננה.
הבחירה לחזור לנוע״ם הייתה עבורו טבעית. "רציתי לעבוד עם בני נוער ולתרום בצורה מסוימת לדור הבא", הוא מספר. "נוע״ם נתנה לי המון כחניך, כתיכוניסט ובאופן כללי לחיים, וממש רציתי לקחת חלק בתהליך הזה בשביל הדור של היום".
אחד הערכים המרכזיים שהוא לקח איתו מהשנים שלו בתנועה הוא הפלורליזם. "אחד הדברים הכי כיפיים שנוע״ם נתנה לי הוא היכולת לקבל ולהתחבר לאנשים גם אם הם שונים ממני, מתוך מקום של הבנה והערכה". מבחינתו, זה ערך שממשיך ללוות אותו הרבה מעבר לפעילות התנועתית: "זה בא לידי ביטוי בקשרים השונים שיש לי, ובאופן כללי זה משהו שמלווה אותי תמיד".
היום, כאיש צוות, דורון זוכה לראות מקרוב את אותה השפעה שהייתה לתנועה עליו מתרחשת אצל דור חדש של חניכים וחניכות. "תמיד מרגש אותי לראות כמה התנועה מצליחה להיות משמעותית עבור החניכים שלי, גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית. וכמובן, מרגש אותי לראות אותם גדלים להיות אנשים ערכיים, אחראיים ועצמאיים".
כששואלים אותו מה הוא רוצה שנוע"ם תעניק לדור הבא, התשובה שלו היא בעיקר להמשיך לעשות את מה שהיא כבר עושה. "מקום שאוהב ותומך בכל החניכים ומספק להם את הכלים השונים לבנות ולפתח את הזהות (היהודית/ מגדרית/ פוליטית וכו') שלהם ובמקביל מעביר להם את המסורות והערכים הכל כך יפים של התנועה שלנו".
ומה גורם לו להישאר? "המשמעות, המשפחתיות יוצאת הדופן, הזכות לעבוד עם בני נוער מהקהילה שלנו, וכמובן האפשרות לקחת חלק בשימור ובהעברת המסורת".
מור בנוביץ', בת 20 מכפר ורדים, הצטרפה לנוע״ם בכיתה י' ומאז עברה כמעט בכל תחנה אפשרית בתנועה – כמדריכה, כ-ש"ש (שנת שירות) משכבת נגב בקומונת תל אביב, והיום, זו השנה השנייה, כרכזת סניף כפר ורדים.
מבחינתה, ההחלטה להמשיך בתנועה גם אחרי שנת השירות הייתה כמעט מתבקשת. "הדבר הטבעי בשבילי היה להמשיך בנוע״ם וגם לרכז את הסניף שלי", היא מספרת. "אני מאוד שמחה מהבחירה להמשיך, כי היא נתנה לי פרספקטיבה אחרת על התנועה ועל מה שקורה בה".
אחד הדברים שמור לקחה איתה מנוע"ם הוא הרעיון של "קהילה פלורליסטית", ערך שמלווה אותה גם מחוץ לתנועה. כיום היא משרתת בשירות לאומי בבית ספר תיכון, שם היא מלמדת ומשולבת גם בכיתות חינוך מיוחד. "בעיניי אפשר לתרום למדינה גם בדרך פחות קונבנציונלית", היא אומרת. "בשבילי, שירות לאומי בתחום החינוך מאפשר לי לתרום הרבה מעצמי".
"לפני כמה שנים הדרכתי קבוצת חניכים בכיתה ח׳, והיום הם מדריכים בכיתה י״א בצוות שלי", היא מספרת. "הם בוגרים, אחראים, מדריכים טובים ומוערכים, וזה מדהים בעיניי לדעת שהייתי חלק מהתהליך שלהם להפוך למי שהם היום".
מור מקווה שכל חניך וחניכה בנוע״ם ימצאו בתנועה דמות משמעותית שתהיה שם עבורם. "לכל חניך מגיע מדריך שיקשיב, ידריך ויהיה חלק משמעותי מהשנה שלו. הייתי רוצה שכל החניכים יקבלו ערכים ושורשים חזקים, ויכירו חברים וחברות לכל החיים".
אבל אולי יותר מהכל, מה שמחזיר אותה שוב ושוב לנוע"ם הוא תחושת המשפחה. "נוע"ם היא תנועה כל כך משפחתית, שברגע שנכנסים אליה הופכים להיות חלק. זו קהילה ממש גדולה, ואפשר למצוא פעילים ובוגרים של התנועה בכל מקום בארץ ובעולם. כולם מכירים את כולם, וגם אם עברו שנים מאז שהיית בתנועה, תמיד יהיו אנשים מהשכבה שלך שעדיין נמצאים שם וזוכרים אותך".
לדורון ומור יש נקודת מוצא משותפת: נוע״ם הייתה עבורם הרבה יותר ממקום להגיע אליו לפעולה פעם בשבוע. היא הייתה מרחב שבו הם הכירו אנשים, גיבשו ערכים, התנסו בהדרכה, פיתחו אחריות ומצאו קהילה.
היום הם חוזרים אל אותה קהילה ממקום אחר, לא רק כדי לשמר את מה שהיה, אלא כדי להעביר אותו הלאה ולתת לדור חדש של חניכים וחניכות את האפשרות למצוא בנוע"ם את המקום המשמעותי שהם עצמם מצאו בה.
אולי זה אחד הדברים היפים בתנועת נוער: החניכים של אתמול הופכים למדריכים, לרכזים ולאנשי הצוות של היום, ובכל פעם שהמעגל הזה נסגר, מתחיל מעגל חדש.