נושאי הבלוג

פוסטים אחרונים

האם הגירת ישראלים לחו"ל היא באמת איום על הציונות? בעידן הדיגיטלי והגלובלי, אולי הגיע הזמן לשנות את התפיסה ולראות במהגרים שגרירים של ישראל בעולם. מאמר מאתגר על משמעות הציונות במאה ה-21.

מאמר דעה ב"ישראל היום" - 29.01.25

רקפת גינסברג

לפני 18 שנים, כשארזתי את המזוודות לקראת שלי חות ציונית בארה"ב, הכפר הגלובלי רק החל להתרחב. פריצת הדרך הטכנולוגית דאז נראית כיום כמו צעד ראשון ומהוסס לעומת מציאות חיינו הדיגיטלית שהגיעה לשיא בתקופת הקורונה.

במובן מסוים – כל העולם במה אחת גדולה, וכולנו מהגרים. לפחות פוטנציאלית.

השיח הציבורי סביב "ירידה", כפי שקראו לזה פעם, מפספס בגדול את השינוי שהתחולל. רבים מנהלים קריירה היברידית: מתגוררים במדינה אחת, עובדים עם לקוחות ממדינה שנייה ומשתתפים בפרויקטים במדינה שלישית. ה"איום" בהגירה מאבד מעוצמתו כשאדם יכול להיות מעורב ומשפיע בחברה הישרא לית גם מרחוק. זעם או בהלה מגל ההגירה הנוכחי לא יעזרו לרצון למזער אותו. לא מעט מהפחד מגל העזיבה הזה הוא למעשה הכאב הרגשי ותחושת הנטישה בזמן משבר.

הרי דווקא עכשיו החברה הישראלית זקוקה לכל אחד מחבריה, ולכן העזיבה נתפסת כסטירת לחי לאתוס הציוני של בניית הארץ. ואולי חלק גדול מהכעס הזה מבוסס בכלל על החשש שלנו מעתידה של הציונות. הכעס על העוזבים הוא למעשה ביטוי של חשש עמוק מהתפרקות המרקם החברתי והלאומי, ושל חרדה מפני אובדן הסולידריות שנתפסת כחיונית להישרדות בת נאי איום מתמשך.

שערו בנפשכם ששני חברי כנסת ייבחרו על ידי ישראלים שהיגרו בעשר השנים האחרונות, או שישראל תעודד בחוק חברות הפועלות בחו"ל להעסיק ישראלים. הכעס הזה לא עוזר. הוא לא משאיר ולא ישאיר כאן אף אחד, וכדאי שנבין שהוא לא חייב לפרק את הלכידות החברתית או את האתוס הציוני. אולי הפתרון נעוץ דווקא באימוץ נקודת מבט חדשה, כזו שלא תסמן אותם כ"עוזבים", אלא תראה בהם שלי חים ושגרירים.

מחכים בטרמינל 3 בנמל תעופה בן גוריון. צילום: דוידי ורדי, מתוך אתר פיקיויקי

מחקרים מראים שמרבית המהגרים ממולדתם ממשיכים לשמור על קשר משמעותי עם ארץ מו צאם, ואף נשארים מעורבים ומודעים פוליטית. כולנו התרגשנו מהישראלים הרבים החיים בחו"ל שב 7 באוקטובר הפכו באחת לדוברי מדינת ישראל ופעילים למען ביטחונה.

במקום להתייחס להגירה כאל איום, המדיניות הציבורית בישראל צריכה להתאים עצמה לעידן חדש. לפתח תשתיות שיאפשרו לישראלים בתפוצות להישאר מעורבים ומשפיעים, ליצור מסלולי קריירה גמישים שמאפשרים ניידות, ובעיקר לראות בהגירה גם הזדמנויות ולא רק סמל לכישלון חברתי.

שערו בנפשכם ששני חברי כנסת היו נבחרים על ידי ישראלים שהיגרו בעשר השנים האחרונות, או שהיינו מעודדים את החברות הישראליות הפועלות בחו"ל להעסיק ישראלים ואף לדאוג לשלוח אותם לביקור מולדת אחת לתקופה. האקטיביות הזו בי חסים תעזור ל"עוזבים" להרגיש בבית ותזכיר לנו שהם חלק מאיתנו, ולא נטשו את הספינה.

כאמור, הגירה היא לא כרטיס בכיוון אחד. אם זה אכן יהיה כך – תלוי לא מעט גם בנו, הנשארים, וביחס אליהם. החברה הישראלית תוכל להתמודד עם גל עזיבה גדול רק ברגישות אין קץ, שמירה על הקשר עם יהדות התפוצות וחיזוק מתמיד של מדינת ישראל בכל היבט כדי שהיא תהיה כמה שיותר אטרקטיבית.

חיפוש...

אנחנו משתמשים בעוגיות וטכנולוגיות דומות כדי להבטיח שניתן לך את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו.