החודש האחרון בתנועת הנוער נוע"ם היה עמוס במיוחד. יותר מרצף של אירועים, היקף הפעילות חושף משהו עמוק על התנועה עצמה. בשיחה שקיימנו עם עדי וטין ויער ברבש, מתקבלת הצצה לקהילת נוער חיה ותוססת, שמחוברת לערכי התנועה המסורתית, לוקחת אחריות, יוזמת פרויקטים ומגיבה למציאות הישראלית המשתנה.
עדי ויער הן תלמידות י"ב ומדריכות בקורס ההדרכה של נוע"ם. השנה הן נבחרו לשמש כיושבות ראש מועצת התיכוניסטים הארצית, ובשנה הבאה שתיהן מתכננות לצאת לשנת שירות של נוע"ם לפני שירותן הצבאי.
עדי גדלה בקיבוץ חנתון, ויער פעילה בקהילת מורשת אברהם בירושלים. אצל שתיהן, החיבור בין נוע"ם לבין התנועה המסורתית הוא טבעי ומעשי. יער מספרת: “אני כבר 10 שנים בנוע"ם… וכל שבת אני אחראית בקהילה על תפילות הילדים”. גם אצל עדי הקשר לתנועה נטוע עמוק בבית: הוריה, דניאלה ורומן, הם בוגרי גרעיני הנח"ל של התנועה, ואחיה רותם ממשיך את הדרך ומשרת כיום בצה"ל כחבר גרעין, גרעין של נוע"ם כמובן.
חודש אדר התחיל עבורן בעשייה אינטנסיבית לצד הלימודים. אחת התחנות הראשונות הייתה ההשתתפות שלהן באסיפה הכללית של התנועה המסורתית. עבור עדי ויער זו הייתה הזדמנות לראות את התנועה מזווית רחבה יותר. עדי מתארת: “הייתי בטוחה שנוע"ם זה בורג קטן במערכת, ואז פתאום הופתעתי לגלות את סדרי הגודל של ההשפעה שלנו. התנועה המסורתית ממש סומכת על הכוח הצעיר של התנועה”.
זמן קצר אחר כך הגיע השבתון הארצי של נוע"ם. באותה שבת נפגשו מאות חניכים, חניכות, מדריכים ומדריכות מכל הארץ. לקראת השבתון יצא הגיליון הראשון של "עיתון נוע"ם", שהופק על ידי מועצת נוע"ם, ועדי ויער השתתפו גם בארגון טקס קבלת השרוך הכתום לחניכי כיתה ג' – רגע קטן שמסמן התחלה, שייכות וכניסה לתנועה.
בהמשך החודש, מועצת נוע"ם כבר הייתה עמוק בתוך ההיערכות ל"חודש התנועה" – חודש שיא שבו הוועדות במועצה כותבות מראש את הפעולות שמועברות לחניכים ברחבי הארץ. זהו חודש שבו התיכוניסטים מתמסרים ליוזמות, לפרויקטים ולפעילות שמיועדת להעמיק את המעורבות של שכבות הגיל השונות בתנועה. עדי ויער מתארות את ההכנות כתקופה אינטנסיבית ומאתגרת במיוחד: כל ועדה מפתחת את הכיוון שלה, ומדריכים ומדריכות מאתגרים את עצמם לייצר את הרעיונות הטובים ביותר, במקביל למבחנים ולבגרויות.
מתוך הדברים שלהן אפשר להבין טוב יותר גם את אופי ההובלה של מועצת התיכוניסטים. מבחינתן, התפקיד שלהן אינו מסתכם בעמידה בקדמת הבמה, אלא בעבודה יומיומית של ליווי, חיבור, חשיבה ונתינת מקום לאחרים. יער מתארת את זה בפשטות: “המטרה של עדי ושלי זה לבוא ולתת להם את הקרדיט”, כשהיא מדברת על ראשי הוועדות ועל העבודה הרבה שנעשית מאחורי הקלעים. בשיתוף על ההכנות לחודש הזה, ובהסתכלות כוללת על כל השנה, הן מדגישות גם את העבודה הצמודה עם הצוות הבוגר של נוע"ם. יער ועדי סיפרו במיוחד על עבודה עם נעמה (מלוות המועצה), ועם מור (מנהלת אגף הדרכה ותיכון) ורחלי (מזכ"לית נוע"ם) מהנהלת התנועה – שמלוות את העשייה המרובה, ועובדות איתן לאורך היום בשיחות, בתיאום ובחשיבה משותפת. כך נבנית מעטפת שמאפשרת לתיכוניסטים להוביל, אבל גם לדעת שיש מי שנותן גב, כלים ותמיכה כשצריך.
ממש ב"טירוף" של החודש- הגיע המפנה. “באמצע חודש התנועה התחילה המלחמה עם איראן”. לפי עדי ויער, המלחמה “ביאסה המון חניכים והמון מדריכים”, אבל היא גם דחפה את נוע"ם לשנות כיוון. “במקום לתת לזה להוריד אותנו, החלטנו להעלות את התנועה ולהרים המון פרויקטים”, הן משתפות. זה אולי לב הסיפור כולו: המעבר מיוזמות של חודש תנועה בשגרה ליוזמות שנולדו מתוך מציאות של חירום.
ההתאמה הזאת ניכרת היטב בפרויקטים שיצאו לפועל בתקופה הזו. ועדת מסורת הובילה קריאה של מגילת אסתר לכל נוע"ם בזום בערב פורים, ומתוך זה נולד גם ניסיון לחשוב איך יוצרים לתיכוניסטים תוכן ארצי שיש בו ערך מוסף דווקא בזמן מלחמה. במקביל, ועדת תעל"ה (תיקון עולם למען הכלל) ארגנה התנדבות שכללה התרמת דם וניהול ליום שלם של חמ"ל החירום של עמותת לב אחד – חמ"ל שמתמקד בסיוע טלפוני לאנשים שזקוקים לתמיכה. לצד זה, ובשיתוף עם יו"רי החטיבות, נמשכת גם ההיערכות לריצה למען פורום מיכל סלה במירוץ מודיעין ולגיוס כספים למאבק באלימות נגד נשים. יוזמה נוספת שעלתה מתוך התקופה היא של ועדת חיברות ובוגרים, שיזמה שליחת סרטוני תמיכה לבוגרי נוע"ם שמשרתים כעת בסדיר ובמילואים — דרך לשמור על הקשר בין הדור הצעיר בתנועה לבין בוגריה שנמצאים כעת בחזית.
מעבר ליוזמות שנולדו מתוך המצב עצמו, המשיכו להתקדם גם פרויקטים נוספים של המועצה: אתר ההדרכה החדש, שבונה ועדת ההדרכה ושנועד לשמש גם כארכיון נוע"ם וגם כמאגר פעולות וכלי עבודה למדריכים; יוזמות של ועדת התקשורת, ובהן גיליונות נוספים של "עיתון נוע"ם", יצירת אתר "נוע"ם בידור" עם משחקים אינטראקטיביים לחניכים ולמדריכים, חשיבה על חיבורים עם נוע"ם עולמי, ושלל פעילויות נוספות. כך נוצר רצף חדש של עשייה: פחות אירועים תנועתיים פיזיים, ויותר יוזמות שמבקשות להגיב למה שקורה בחברה הישראלית כאן ועכשיו.
לצד העשייה עצמה, המצב החדש חידד את הצד האנושי של ההובלה. יער מנסחת זאת כך: “היה לנו חשוב להבהיר לתיכוניסטים: גם אם אתם מדריכים – יש לכם עדיין מקום לבוא למישהו ולהראות לו שאתם קצת חלשים בזמן הזה, שאתם מפחדים”. בתוך הניסיון להמשיך לפעול, נוכחת גם ההבנה שנוע"ם צריכה להיות מקום שאפשר להישען עליו: לא רק מסגרת של עשייה, אלא גם קהילה שמסוגלת להחזיק את אנשיה ברגעים של חוסר ודאות.
עוד לפני שהמלחמה פרצה, המועצה עסקה ב"חוק הכותל" – התיקון המוצע לחוק המקומות הקדושים. מתוך השיחה עם עדי ויער ברור שזה לא נתפס אצלן כנושא רחוק או תיאורטי, אלא כמשהו שנוגע ישירות לחיים היהודיים שבתוכם הן גדלו בתנועה המסורתית. עדי מספרת שכאשר הנושא נידון אצל התיכוניסטים, רבים מהם הרגישו עד כמה הוא נוגע באופן ישיר בחייהם, ועד כמה בעיניהם “זה הזוי שאנשים לא מוכנים לקבל שוויון”. מבחינתן, העיסוק והלימוד על הזכויות בכותל הוא חלק מהאחריות של נוע"ם להגיב לסוגיות ציבוריות שנוגעות לקהילה, לתפילה ולמרחב היהודי בישראל.