שלושה נימוקים מצדיקים הימנעות מאכילת בשר בקר או צמצום משמעותי של אכילתו.[1] הנימוקים השני והשלישי מצדיקים גם צמצום אכילת עופות ודגים:
- 'לא תשחית' (דברים כ, יט) – אקולוגים רבים משוכנעים שהחיים על פני כדור הארץ בסכנה בגלל משבר האקלים, ושגידול עדרי בקר הוא אחד הגורמים העיקריים למשבר זה. איסור 'לא תשחית' שבתורה אומנם מתייחס רק לכריתת עצי פרי, אך בהלכה הורחב איסור 'בל תשחית' (כפי שנתכנה אצל האחרונים) לכל דבר אשר יש בו צורך לאדם (בבא קמא צא ע"ב; רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו הלכה י).
- 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' (דברים ד, טו) – מחקרים מלמדים שאנשים שעיקר מזונם מן הצומח (ירקות ופירות) בריאים יותר מאנשים שעיקר מזונם מן החי (בשר, ביצים, חלב). עצת הרמב"ם (הלכות דעות ד, א) 'להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים (מזיקים) לגוף' ולהעדיף מאכלים בריאים, רלוונטית להעדפה זו.
- צער בעלי חיים – כמה אזהרות בתורה נועדו למזער את הצער שאנו גורמים לבעלי חיים, בחייהם (פריקת חמור הרובץ תחת משאו) ובמותם (אבר מן החי, הלכות שחיטה). חז"ל נחלקו אם האיסור הוא דאורייתא או דרבנן, אך רוב הפוסקים (רי"ף, רא"ש ורמב"ם) כתבו שהאיסור הוא דאורייתא.
למי שאומר כי הוא מעדיף ליהנות ולשמוח באכילת בשר בהווה, בלי לחשוב על העתיד (שלו ו/או של האנושות כולה), כבר ענה הנביא ישעיה (כב, יג-יד): 'וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת'.
אנו ממליצים לכל חבר/ה בתנועה המסורתית לבחור אחת משלוש אפשרויות ראויות בזמן הזה:
- המהדרין ידירו עצמם מאכילת בשר, עוף ודגים בכל ימות השנה.
- המתונים ילכו בדרך הצִמְחוֹלוּת: ידירו עצמם מאכילת בשר, עוף ודגים בימות חול, ויאכלום בשבת וחג בלבד ('דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת' רמב"ם, הלכות דעות, ה, י)
- המתירים יאכלו דגים ועוף כל ימות השנה ובשר בשבתות ובחגים בלבד.
יש אנשים שאפילו מעבר לאכילת בשר בשבתות ובחגים בלבד קשה להם, ועל כן מומלץ להם לצמצם באופן הדרגתי אכילת בשר בימות החול. אנו ממליצים לקהילות התנועה ולכנסת הרבנים להגיש בסעודות ובקידוש (עלייה לתורה של חתן וכלה, בר או בת מצוה וכדומה) רק אוכל צמחוני או חלבי.
כותב פסיקת ההלכה הוא הרב גיל נתיב, המתגורר בכרמיאל
לצפייה בפסיקה המלאה והתשובה, כולל מראי מקום – לחצו כאן.
בחוות דעת זו ישמן נעשו שינויים בעקבות דיוני ועד ההלכה. הצביעו בעד: דיאנה וילה, שלמה זכרוב, גיל נתיב, פרץ רודמן.
להלן תגובות שלושה חברי ועד ההלכה לחוות הדעת:
הרב דיאנה וילה
הנימוקים של הרב נתיב לצמצום אכילת בשר כבדי משקל. עם זאת, ההלכה היהודית מתירה אכילת בשר, ונהוג כבר מאות שנים שארוחה חגיגית כוללת אוכל בשרי. בזמירות השבת ('יום זה מכובד מכל ימים') מציינים שבארוחות השבת אוכלים "בשר ודגים וכל מטעמים".
גדלתי במדינה שבה צורכים בשר בקר פעמיים ואף שלוש פעמים יותר מאשר בארץ. אינני רואה עצמי הופכת לצמחונית, אך מאז עלייתי ארצה צמצמתי את אכילת בשר הבקר ואני צורכת יותר עוף. אני סבורה שככל שיתפתח תחום הבשר המתורבת, יפחת גידול בשר הבקר, הנזק האקולוגי וצער בעלי החיים יצטמצמו משמעותית, אך עדיין ייגרם נזק בריאותי לציבור עקב כמות השומן שיש בבשר בקר. לכן, עקב הציווי 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' (דברים ד, טו), אני ממליצה לצמצם את צריכת בשר הבקר. כל אחד יחליט באיזו מידה מתאים לו להגביל את עצמו בתחום זה.
הרב דיאנה וילה, ירושלים, ו' בניסן ה'תשפ"ד
הרב ארי חסיד
'נצור לשונך מרע' – נוסף על חובתנו לשמור כשרות, אנו מצווים בהחלט לסור מרע בבחירת האוכל שאנחנו מכניסים לפינו, גם כאשר האוכל כשר. לאור העובדה שגידול בעלי חיים בכלל, וגידול בקר בפרט, תורם לפליטת גזי חממה, לצמצום אכילת הבשר יש השפעה משמעותית על הסביבה, וכדאי לעודדו כחלק מהמאמץ לשנות את חיינו לחיים ירוקים ומקיימים.
תעשיית הבשר כיום אכזרית הרבה יותר לבעלי החיים מאשר בעבר. אומנם צער בעלי חיים מותר כאשר יש צורך לאדם, אך הרב משה פיינשטיין, בתשובתו על עגל לבן (אגרות משה, אה"ע ד:צב), הסביר כי יש צער בעל חיים העובר את גבול הצער הַסָבִיר ולכן אסור.
לדעתי, אכילת בשר בפני עצמה איננה אסורה מטעמי 'צער בעלי חיים', אך שני קני המידה, רמת הצער ורמת התועלת, הם סובייקטיביים, לכן על כל אדם לשקול את כמות הבשר אשר הוא אוכל ביחס לחומרת הצער שנגרם לחיה.
המסורת מכירה בעונג שנגרם על ידי אכילת בשר (פסחים קט ע"א), ויש ערך תזונתי לאכילת בשר במידה מתונה. לדעתי, אין איסור גורף על אכילת בשר, אך כמו שכתב הרב גיל נתיב, יש בהחלט ערך יהודי חשוב להימנע מאכילת בשר או לצמצם את אכילתו עד כמה שאפשר.
הרב ארי חסיד, מזכרת בתיה, ט"ז באדר א' תשפ"ד
הרב שלמה זכרוב
אני מסכים עם עמיתי, הרב גיל נתיב, שעלינו להפחית במידה רבה אכילת בשר מכל הסיבות שהוזכרו. מאידך גיסא, אינני מזדהה עם השאיפה להיות צמחוני לחלוטין. התורה מתירה לנו לאכול בשר מבעלי חיים מסוימים והחכמים מספקים לא מעט טעמים לכך. אפילו בחוברת 'חזון הצמחונות והשלום' רואה הרב אברהם יצחק קוק בצמחונות כאידיאל בקץ הימים (פסקה יא) אבל לא בימינו.
אחד הפרויקטים החשובים בחיי בעשור האחרון הוא להכשיר גברים ונשים להיות שו"ב (שוחטים ובודקים). עד כה, אף אחד מתלמידיי אינו שואף לעבוד באופן קבוע במשחטה או בבית מטבחיים. להיפך, רובם מתנגדים לתעשיית הבשר בעיקר מפני צער בעלי החיים הכרוך בגידולם המהיר והלא טבעי. אנו רוצים לדעת איך העופות והבהמות גדלים לפני שהם מגיעים לשחיטה. ראוי להחזיר עטרה ליושנה ולשחוט אך ורק עופות ובהמות הגדלים בתנאים נאותים. בעבר שוורים חרשו בשדה ופרות הניבו חלב באופן טבעי; חלבו עזים ורחלות וגזזו את צמר הכבשים; התרנגולות הטילו ביצים. כאשר בעלי החיים הזדקנו, שחטו ואכלו אותם לפני מותם. בטכנולוגיה כיום אפשר לשפר את איכות חיי בעלי-החיים בלי לפגוע בדרך חייהם הטבעית.
אנו מקבלים השראה ממקורותינו: במסכת חולין (פד ע"א-ע"ב) הסוגיה עוסקת בצריכת בשר הראויה. הגמרא מצטטת את הפסוקים המצווים על 'כיסוי הדם' לחיות ועופות: 'וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" (ויקרא יז, יג). חז"ל דורשים: 'ת"ר: 'אשר יצוד', אין לי אלא אשר יצוד, נצודין ועומדין מאליהן, מנין, כגון אווזין ותרנגולים – ת"ל 'ציד' – מ"מ. א"כ מה ת"ל 'אשר יצוד'? – למדה תורה דרך ארץ, שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת. ת"ר: 'כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך (כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר)' (דברים יב, כ) למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון, יכול יקח אדם מן השוק ויאכל ת"ל: 'וזבחת מבקרך ומצאנך', יכול יזבח כל בקרו ויאכל, כל צאנו ויאכל – ת"ל 'מבקרך' – ולא כל בקרך, 'מצאנך' – ולא כל צאנך'. את המילים 'אלא בהזמנה הזאת' פירש רש"י 'כאילו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר', ז.א. דרוש זמן והשקעה כדי לאכול בשר, ונדרש מאמץ לצוד עופות וחיות. אמירה זו משקפת גם את ההנחה שאדם הרוצה לאכול בשר צד את בעלי חיים בטבע. אין מגדלים בהמות מבויתות כדי להרוג אותן ולאכול את בשרן. את המילה 'מבקרך' רש"י מפרש: 'אם יש לו בעדרו יקח ואם לאו, לא יקנה בשוק'. ראוי לגדל את הצאן והבקר שאנו אוכלים, ולא ישחית אדם את כל עדרו, אלא תמיד ישאיר חלק ממנו בחיים.
אחר כך הסוגיה דורשת פסוק ממשלי (כז, כז): 'וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ". ודי חלב עזים – דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו, ללחמך ללחם ביתך – לחמך קודם ללחם ביתך, וחיים לנערותיך – אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: 'תן חיים לנערותיך' מיכן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין'. באופן אידיאלי, האדם יסתפק בחלב שמשק ביתו יכול לספק, או במונח בן ימינו – בתוצרת מקומית, ולא יזדקק לתעשיית החלב. ובאופן כללי, לא נזדקק לאכול הרבה בשר ויין אלא כמילותיו של רש"י נסתפק 'במזונות קלים'. הסוגיה מסתיימת בדרשה: 'אמר רבי יוחנן: הרוצה שיתעשר – יעסוק בבהמה דקה. אמר רב חסדא: מאי דכתיב וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ (דברים ז, יג) -שמעשרות את בעליהן'. הדרשה אינה מפרשת את הסיבות לעידוד העיסוק בבהמה דקה ולא בבהמה גסה. ייתכן שהסיבה היא כי רחלות ועזים מספקות חלב קל יותר לעיכול מאשר חלב פרות, ואולי משום שהיה קושי רב, הן פיסית הן נפשית, להרביץ בהמות גסות על מנת לשוחטן.
חזרה לשיטה העתיקה של גידול בעלי חיים ושחיטתם המקומית דורשת למעשה את ביטול תעשיית הבשר והפחתה משמעותית של צריכת הבשר. אנשים מן השורה יצטרכו להתרגל לאכול בשר רק מדי פעם – אולי אך ורק בסעודות מצווה. לאוכלי בשר סדרתיים, ייתכן שתהיה נחמה בעולם הבשר המתורבת המתפתח, ונקווה כמובן שאם טעמו יהיה משובח יהיה בכוחו לשים קץ לעיוותים בתעשיית הבשר; בעזרת ה' אנו נמשיך לגדל בעלי חיים, אבל במספרים צנועים, ונשחט אותם אך ורק בתנאים מהודרים.
הרב שלמה זכרוב, ירושלים עיר הקודש, כ"ב באדר ב' תשפ"ד