חייו של יוסף הצדיק רצופים נפילות, עוול ובדידות – ובכל זאת, התורה חוזרת ומדגישה את נוכחות ה' עמו. בדבר תורה זה מציע הרב בועז דוידוף ללמוד מיוסף על אופטימיות שאינה נאיבית, על שמחה כבחירה של אמונה, ועל היכולת להאיר גם מבפנים.
הייתי צריך, ואני אומר זאת בחיוך, להביא משקפי שמש לבית הכנסת בשבת האחרונה ואולי אף להשאיר אותם עלי גם ביום ראשון. דווקא בימים הקצרים ביותר בשנה, ראש חודש טבת שחל בשבת ובראשון האיר בעוצמה יוצאת דופן ויצר מפגש נדיר של שבת קודש, ראש חודש וחנוכה. אלה יומיים מיוחדים במינם: שבת גדושה בקדושה. שירת הלל שלם, פתיחת שלושה ספרי תורה, אמירת ״יעלה ויבא״ ו״על הנסים״ בתפילות העמידה וברכת המזון הארוכה ביותר בשנה. יום ראשון ממשיך בהתחדשות ראש החודש ובאור חנוכה, ובמרכז כל השפע הזה ניצבת דמותו של יוסף, המכונה "יוסף הצדיק" ו"בעל החלומות" ואפשר גם להוסיף: ״יוסף השמח והחכם״.
התורה חוזרת ומדגישה את הצלחתו של גיבורנו: "ויהי ה’ את יוסף ויהי איש מצליח" (בראשית ל"ט, ב), "ויהי ה’ את יוסף ויט אליו חסד" (שם, כ"א). אורו של יוסף היה כה בולט עד שאפילו פרעה הבחין בנוכחות ה’ עמו ואמר: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו" (שם, מ"א, ל"ח), והוסיף: "אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת, אין חכם ונבון כמוך" (שם, ל"ט).
כמעט כולנו היינו רוצים להצליח כיוסף ולהיות מחוברים לרוח השכינה, ושואלים: מה מיוחד ביוסף, עד שאפילו פרעה מבחין באור הקדושה המלווה אותו? המדרש מתאר את אופיו: "כי גבר קפיז הוה" (ילקוט שמעוני, וישב, רמז קמ"ה), ביטוי לזריזות ולעוצמת פעולה. לצד זאת מובן שיוסף היה שרוי בשמחה, שכן אם לא היה שמח לא היה מחובר אל קדושת השם שעליו אומר הפסוק: ״עוז וחדוה במקומו״ (ד״ה א, טז).
מחיי יוסף אל מנהרות השבי
חייו של יוסף לא נראים "שמחים ונוחים". אחיו שנאו אותו שנאת מוות, הוא הושלך לבור, נמכר לעבדות ונאסר בכלא על לא עוול בכפו. אף על פי כן, התורה מעידה שוב ושוב: "ויהי ה’ את יוסף". בזכות אופיו של יוסף אשר מטה אותו לבחירה מתמדת בחיוביות, יוסף רואה את השכינה לנגד עיניו בכל מצב, והוא מקבל את מסלול חייו ללא תלונות. הוא שמח בחלקו ואינו שוקע ברחמים עצמיים. הוא פועל, יוזם, מפרש חלומות ועוזר לאחרים. אפילו בבית האסורים מבחין יוסף במצוקת השרים ושואל: ״מדוע פניכם רעים היום״?. גדולתו של יוסף אינה באה לידי ביטוי רק באמונתו או בחוכמתו, אלא ביכולתו לראות את האחר. גם כשהוא עצמו נתון בחושך יש בו את האור הפנימי. אור השכינה הייחודי.
כך סופר על החטוף אלי שרעבי, שהיה כלוא למעלה משנה במנהרות החמאס בתנאים מחרידים של חושך, רעב ופחד מתמיד. בדומה ליוסף, שרעבי בחר שלא להיסגר בתוך סבלו, אלא לראות את האחרים הכלואים עמו, לעודד אותם, לחזק ולהאיר בהם את אור החיים. בעדויות שנמסרו לאחר שחרורו תואר כיצד פעל אלי לחזק אסירים אחרים, לעודד, להרגיע, ולנסות להפיח תקווה במקום שכמעט אבדה. גם כאן מתגלה כוחו של אדם הבוחר בחסד ובאחריות דווקא מתוך השפל והכאב, ומוכיח כי אור קטן של אנושיות ותקווה עשוי להאיר גם מנהרה חשוכה.
ללמוד ממנו על אופטימיות
חנוכה מלמד על ניצחון האור על החושך, אך לא רק על אור גדול ודרמטי, אלא גם על נר קטן המודלק בהתמדה. כל ישראל, על כל גווניהם, מהדרים במצווה זו ומוסיפים נר כל יום, אף שהדין מסתפק בנר אחד לכל יום (שו״ע, או״ח, סימן תרעא). “כל אחד הוא אור קטן” – ללמד שנר אחד מסלק הרבה מן החושך, ומי שיש בו אור פנימי אינו שוקע בחשכה. אותו אור יכול להציל ולהעלות מן הבור את האסירים, וגם להביא לגדולה עבד עברי כנגד כל הסיכויים, ולהפוך אותו לשליט ומציל, כיוסף שהציל את מצרים, את משפחתו ואולי את העולם כולו מרעב.
ומתי נלמד מיוסף? כשנבין ששמחה והודאה אינן תגובה למציאות מושלמת, אלא בחירה של אמונה. לבחור להודות גם בתוך החושך ולהפוך אותו לאור, כמו יוסף הצדיק, כמו נרות חנוכה, וכמו ראש חודש המלמד שתמיד אפשר להתחיל מחדש, בשמחה.
״ועמך כולם צדיקים״ (ישעיהו ס׳, כא׳) כולנו אור חנוכה מדליקים, כולנו שותפים. ואם המלצנו להביא משקפי שמש, הרי זה כדי שנוכל לראות את האור הגדול של ימים מיוחדים אלה. של קדושה, ניסים, הודאה והלל, ולזכור שכולנו אור איתן, ותפקידנו להאיר מבפנים, להאיר לכולם.
שבוע טוב, חודש טוב
רבי בועז החזן
כותב המדור 'הלכה למעשה' לחודש טבת תשפ"ו הוא רבי בועז דוידוף החזן, שהוסמך לרבנות בחודש שעבר בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.
