ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, כבכל שנה, התכנסו קהילות התנועה המסורתית לערבי זיכרון בסלון ואירועי הנצחה רבים. דור הניצולים הולך ומתמעט מדי שנה, וחובת הזיכרון עוברת אט אט אלינו. רק לפני רגע סיפרנו ביציאת מצרים בשולחן ליל הסדר והנה אנחנו שוב עוסקים בתודעת הלאומית שלנו, מספרים ומנחילים לדורות הבאים את התיעודים והמראות הקשים. העיסוק המתמיד הזה בשימור, האימון המתמיד של שריר הזיכרון היהודי הוא מקור עוצמתנו מאז ומעולם.
קהילת חמדת ימים בקריית ביאליק פתחה את הערב בתפילת ערבית וקדיש לזכר הנספים, והדלקת נרות זיכרון. לאחר מכן הובילה חגית מנדרובסקי מעגל שיח על שימור הזיכרון והעברתו לדורות הבאים. המשתתפים קראו טקסטים של זלדה, אברהם סוצקבר ואסנת אלדר, ושוחחו על אלו שאינם עוד, וכמה חשוב לדאוג שמעשיהם וזכרם לא ייעלמו מהלבבות.
גם בקהילת רמות ציון בירושלים נערך טקס מיוחד, שכלל קריאת שמות בני משפחות שנספו בשואה והשתתפות נרגשת של בני ובנות הנוער שהביעו במחוות אישיות את מחויבותם להמשיך לשאת את הלפיד.
הקהילה ארחה הרצאה מעניינת על חורבן שחוו עמים ילידיים אחרים, אשר נתנה פרספקטיבה נוספת על מצבינו. כפי שסיכם אחד המשתתפים: "זו הייתה זווית אחרת לבחון את הדברים, שנתנה שלי זריקת עידוד וגאווה על יכולותיו המופלאות של העם שלנו להשתקם אחרי הרס וקטל גדולים כמו השואה"
ברחבי הארץ קהילות נוספות התכנסו וציינו את היום בדרכן. חלקן אירחו את פרויקט 'זיכרון בסלון' וחלקן יצקו תכנים אחרים של סיפורי חוסן, זיכרון, והעברת האור לדורות הבאים.
אירוע מרגש במיוחד התרחש בכיכר החטופים, שם נפגשנו עם משפחת צוהר-נאוטרה. שמחה, סבא של עומר ז"ל ושורד שואה, שיתף את סיפור הישרדות וגבורת משפחתו. עשרות של אנשים התיישבו לשמוע עדות חיה ונוגעת ללב, עם מסר ברור: הזיכרון הוא גשר בין עבר כואב לעתיד מלא תקווה.
בכל מקום שבו נפגשנו – בשיח, בתפילה או בזיכרון משותף – חיזקנו יחד את המחויבות: להמשיך לספר. להמשיך לזכור. להמשיך לחיות מתוך אמונה ובניית עתיד של אחווה וחוזק.