ליל הבדולח סימן את המעבר ממדיניות אנטישמית לרדיפה אלימה של יהודי גרמניה ואוסטריה: מאות בתי כנסת נשרפו, חנויות נבזזו ויהודים הוכו ונעצרו. 87 שנים אחר כך, על רקע העלייה באנטישמיות מאז ה־7 באוקטובר, זיכרון ליל הבדולח מקבל הד כואב ואקטואלי מתמיד.

מתוך קשר אישי עם משפחת מירן, דרך נוכחות קבועה בכיכר – סיפורה של לינדה אביטן הוא עדות למחויבות השקטה והעמוקה של חברי וחברות התנועה המסורתית למשפחות החטופים.

צמיחתם של מנייני החגים בתנועה המסורתית מעידה על הביקוש ההולך וגדל לתפילה יהודית, מסורתית ושוויונית. השנה, כמה יוזמות מקומיות בחרו לבחון כיצד נראים חיי קהילה גם מעבר לעונת החגים – ואנחנו שם, כדי לאפשר, ללוות ולעזור לצמיחה הזו להתמשך.

המגמה הגוברת של תפילות שוויוניות משקפת שינוי עמוק ביחס בין ישראל ליהדותה. יותר ויותר ישראלים מחפשים דרך לחבר בין זהותם היהודית להשקפתם הליברלית והמודרנית – והתפילה השוויונית היא בדיוק כזו.

בדבר תורה מעורר מחשבה לראש חודש אלול, הרבה דקלה דרוקמן-שרצר עוצרת בתוך השבר האישי והלאומי, ושואלת: מה עושים עם כל הכעס הזה? דרך קטע מהתלמוד במסכת ברכות, היא מציעה מבט חדש על רגשות "שליליים" בעונה של תיקון וחשבון נפש.

איך מחברים ילדים ובני נוער מגוונים למסורת יהודית – דווקא בחום של יולי-אוגוסט ובתנאי שטח? מחנה הקיץ של נוע"ם הראה שזה אפשרי, ויותר מזה – שזה יכול להיות חווייתי, מרגש ומחבר לקהילה.

בכתבת ראיון מיוחדת מספרים אירה וערן על הדרך המשותפת – מהטכניון, דרך תהליך הגיור של אירה ועד הבחירה בחופה יהודית-שוויונית עם התנועה המסורתית.

7 שנים לנפילת אבן מהכותל ברחבה השוויונית עזרת ישראל, והמפגע עדיין לא תוקן במלואו. כתוצאה – המתפללים והמתפללות נאלצים להביט על הקיר הרחוק. תמונת מצב

איך אפשר להתמודד עם מצבים שלא בחרנו? הרב אריאל קליינר כותב על חוסן אישי וקהילתי מתוך המסורת היהודית – מתשעה באב ועד שבירת הכוס תחת החופה, ועל נקודות העוגן שעוזרות לנו לבנות גם כשהלב נשבר.

מאמר של רקפת גינסברג ב׳מעריב׳ על מחיר הסמוי שאנחנו משלמים על צמצום הטיסות לישראל: הקשר החי והחם עם יהדות התפוצות שהופך ליותר ויותר וירטואלי.