שורשים היסטוריים של ברית המילה
ברית המילה היא מצווה עתיקה ומרגשת בעם היהודי שמקורה בציווי האלוהי לאברהם אבינו. על פי המסופר בספר בראשית (פרק יז), האל כרת ברית עם אברהם והבטיח לו להיות לו לאלוהים להרבות את זרעו ולהעניק לו את ארץ כנען. בתמורה, התחייב אברהם לשמור על מצוות המילה לדורות. מעבר למשמעות הדתית, מצווה זו מהווה חוט מקשר היסטורי המאחד את העם היהודי לדורותיו, ומסמלת את ההמשכיות התרבותית והרוחנית של האומה.
לאורך ההיסטוריה, הפכה ברית המילה לסמל מרכזי של הזהות היהודית. בתקופת החשמונאים (המאה ה-2 לפני הספירה) היא הפכה לביטוי מובהק של ייחודו של העם היהודי, והפכה לאחד המרכיבים המרכזיים בטקס הגיור.
יהודים רבים לאורך הדורות נאבקו בגבורה על זכותם לקיים מסורת זו, תוך סיכון חייהם תחת גזירות ואיסורים שונים. רבים מהם נפלו על קידוש השם כדי להמשיך ולשמור על ברית אבותיהם.
בין מסורת לחידוש: ברית המילה בעידן המודרני
זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר" (בראשית י"ז 10)
צרו קשר עוד היום עם הלשכה לשירותי דת של התנועה המסורתית והפכו את הטקס המשמעותי הזה לחוויה מיוחדת, מכבדת ומשמעותית!
השאירו כאן פרטים או צרו קשר ישירות עם הרבה מעיין במייל maayan@masorti.org.il
העשרה נוספת
שאלות על מנהגי ברית מילה
מי יכול להיות מוהל לפי חוק?
במדינת ישראל ברית המילה לילוד אינה מוסדרת בחוק, ואינה חלה תחת הגדרתם של מעשים רפואיים המפורטים בפקודת הרופאים. כיום עובדים מוהלים שמוסמכים ומפוקחים על ידי ועדה בין-משרדית המשותפת למשרד הבריאות ולרבנות הראשית, אך גם אלו שאינם מוסמכים על ידה. הכנסת מתלבטת מזה שנים בשאלה האם לחוקק חוק מוהלים, שיסדיר את הנושא ויאפשר פיקוח על הכישורים וההכשרה של מוהלים. אף הוגשו מספר הצעות חוק בעניין, אשר האחרונה שבהן בשנת 1998 בעקבות עלייה חדה במילת מבוגרים עולי חבר המדינות. המתנגדים להסדרה בחוק טוענים כי מדובר בהליך טקסי-דתי אשר הסדרתו צריכה להיעשות בכלים מסורתיים. כמו כן, עולה החשש כי הדבר עלול לעודד חקיקה בתחום זה גם בחו"ל, במדינות שעלולות להגביל את יכולתם החוקית של יהודים לקיים את מצוות המילה.
האם אישה יכולה להיות מוהלת?
אמנם הרוב המוחלט של מוהלים לאורך תולדות ישראל היו גברים, אבל לפי ההלכה, גם אשה יכולה להיות מוהלת, כפי שצפורה עשתה לבנה בספר שמות ד 25: וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת־עׇרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן־דָּמִים אַתָּה לִי.
כיצד המסורת מציעה לבחור שם לתינוק?
במסורת היהודית ישנם מקורות שתופסים את השם כביטוי לציפיות ההורים מהילד, ולעומתם ישנם מקורות (בעיקר קבליים) המייחסים משמעות מאגית-גורלית לשמו של אדם. המסורת היהודית מעודדת לקרוא בשמות עבריים ובשמות בעלי משמעות חיובית. שמות מתאימים ניתן למצוא למשל בפרשת השבוע של השבת הסמוכה ליום הלידה ובלוח החגים הסמוכים.
שמו של תינוק זכר ניתן כאמור, על-פי המנהג המסורתי, במסגרת טקס ברית המילה וכחלק מפסוקי הברכה והזיכרון המצוטטים בטקס. מעמד זה, בו נכנס התינוק בבריתו של אברהם אבינו, הוא שמעניק לשם שנבחר תוקף, חגיגיות ומשמעות.
מהם תפקידי הכבוד בטקס ברית מילה?
נהוג למנות בני משפחה וידידים לשאת בתפקידים שונים במהלך הטקס. חלוקת התפקידים מבטאת כבוד והערכה לאנשים הנבחרים. התפקידים המקובלים בטקס הברית הם:
שושבינים: השושבינים מלווים ומובילים את התינוק אל הטקס. בטקסי מעגל החיים ביהדות לא צועד האדם לבדו, כך גם התינוק מלווה בשושבינים (קוואטר) בדרך אל טקס מילתו.
סנדק: הסנדק (מן המילה היוונית 'סנדיקוס' שפירושה 'שותף', 'שליח' או 'פטרון'), הוא האיש שעל ברכיו מונח התינוק בזמן הברית. על-פי האגדה היה אלהים הסנדק הראשון בבריתו של אברהם אבינו. בתחילת הטקס, מתעטף הסנדק בטלית ויושב על כיסא מעוטר הנקרא כיסא אליהו הנביא. לקראת ביצוע המילה מניח האב את התינוק על ברכי הסנדק, בדרך-כלל על גבי כרית, על-מנת שיחזיקו בזמן מעשה. לתפקיד זה מקובל לבחור את אחד החברים המכובדים במשפחה.
חֵיָקה: חיקה, מלשון 'חיק' או 'הגשה', הוא תפקיד הניתן לאדם שמעביר את התינוק מן הקוואטר אל חיקו של האב ומחיק האב אל הסנדק. לעתים מצטרף גם אדם נוסף המקבל את הכיבוד להניח את התינוק לרגע על כיסא אליהו לפני מסירתו לסנדק.
עומד/ת על הברכות: ניתן לכבד מוזמנים נוספים באמירת ברכות הטקס, אשר אינן נאמרות על ידי האב או המוהל. המברך הראשון יתחיל בתפקידו מיד לאחר ביצוע מעשה הברית עצמו, הוא יאחז בידו כוס יין ויאמר את הברכות המסתיימות "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" ו"כּוֹרֵת הַבְּרִית". המברך השני יתחיל מיד לאחר שהמברך הראשון סיים את תפקידו ויאמר את הקטע "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה". קטע זה כולל את ההכרזה על שמו של הילד.
מהו "שלום זכר" ומדוע נהוג לקיימו?
לאורך הדורות השתרשו מנהגים נוספים הנהוגים בערב הברית. אנו ממליצים למשפחות ולהורים הטריים לשקול לאמצם ולקיימם.
אגדה תלמודית מספרת כי העובר ברחם אמו יודע את התורה כולה, ועִם הלידה טופח מלאך על שפתו ומשכיחה ממנו והוא נאלץ ללומדה מחדש במשך כל ימי חייו (מסכת נידה, דף ל' עמוד ב'). על פי אגדה זו התינוק אבל על שיכחה זו והציבור המשתתף עמו באבלו מתחייב לסייע לו בתהליך הלימוד וההיזכרות באמצעות סעודה מיוחדת.
לפיכך, ערב שבת שלאחר הלידה (ולפני הברית), לאחר סעודת השבת, נוהגות משפחות אשכנזיות להזמין קרובים וידידים ולציין יחד עמם במאכל, במשקה, בשירה ובדברי תורה את לידת הבן.
הסעודה הינה סעודת הודיה על שהתינוק 'נושע ממעי אימו', כלומר – עבר את חווית הלידה בשלום, ובשבת, יום השלום, ראוי להודות על שלומו של הרך הנולד, והיא כוללת דברי תורה וזמירות, במטרה להכניס את התינוק מבחינה רוחנית לעם ישראל בטרם יצטרף אליה פיזית באמצעות מעשה הברית. בסעודה מדגישים את השלום, השמחה והזוגיות הברוכה שמביאה הלידה ליחסים שבין הורי התינוק, והיא מהווה למעשה גם מעין "סעודת הבראה" בה אוכלים מאכלים עגולים.
מהו "תיקון אליהו" ומדוע נהוג לקיימו?
בלילה שלפני הברית, יש הנוהגים לקיים 'לילה לבן' או 'ליל שימורים', או 'ליל שמירה' ('וַאכְנַאכְט') של לימוד ליד מיטתו של התינוק. מנהג זה נקרא 'תיקון אליהו', וביסודו תפיסה שראתה את התינוק הרך כנתון בסכנה עד לאחר ברית המילה, ולפיכך אין להשאירו לבדו בלילה שלפני הברית. יש הנוהגים גם להביא ילדים קטנים לקרוא ליד מיטת התינוק את פסוקי 'קריאת שמע' (דברים ו' 4-9). טעם אחר לאמירת הפסוקים טמון במרכזיותה של קריאת שמע בהיסטוריה היהודית. על פי טעם זה, רגע לפני כניסתו של הילד בבריתו של אברהם אבינו מסייעים לו הילדים והילדות, ובכך שהם קוראים "שמע ישראל" ומקבלים על עצמם "עול מלכות שמיים" – הם גם מסייעים לו ומקבלים אותו אל תוך קהילתם.
שאלות על פדיון הבן
על מי חל האחריות לפדות את הבן?
מצוות פדיון הבן חל רק על תינוק זכר בכור שנולד בלידה טבעית (כלומר, לא קיסרית).
פדיון הבן במסורת היהודית הוא חובתו של אבי התינוק. אם אין לתינוק אב הוא עצמו מחויב בפדיון, אך אימו אינה מחויבת לפדותו. בן שלא נפדה בינקותו יפדה את עצמו בטקס בר המצווה שלו. אב שנבצר ממנו לפדות את בנו בתאריך המיועד יוכל למנות שליח שיפדה את בנו תחתיו. האב יוכל גם לערוך פדיון שלא בנוכחות הבן, במקום בו הוא נמצא.
למה צריך לפדות את הבן הבכור?
הסבר אחד מתמקד בהכרת האדם בהתערבות אלוהים בלידת בנו. על-פי היהדות, העולם כולו נברא ברצון האל ולפיכך שייך לו. הכרה זו באה לידי ביטוי גם במנהג הבאת ביכורי היצירה האנושית אל בית האלוהים בירושלים בשלושת הרגלים. כפי שבכורי הבהמות הוקדשו לאלוהים, כך גם הבנים הבכורים הנולדים לבני האדם נדרשו לעסוק בעבודת האלוהים. עריכת טקס הפידיון לבן הבכור בגיל חודש היא הדרך לפדותו מחובתו זו ולהחזירו לרשות הוריו. היהדות רואה חשיבות במנהג הפדיון מאחר ומנהג זה מחנך את האדם לצניעות ולהבנה כי כל הישגיו הושגו בעזרת אלוהיו.
הסבר שני למנהג מקורו בעשר מכות מצרים וביציאת מצרים. המכה העשירית והאחרונה, מכת בכורות, מכוונת אל בכורי מצרים בלבד, בעוד שבכורי ישראל היו מוגנים מפני המכה. בתמורה ובתודה על הצלתם ממכה זו, צריכים היו בכורי בני ישראל לעסוק כל חייהם בעבודת האלוהים. עם זאת, מסורת ישראל מאפשרת לבכוריה להשתחרר מחובה זו באמצעות טקס הפדיון ולמסור את עול עבודת האלוהים לכוהנים וללווים: "הנה לקחתי את הלווים-תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל" (במדבר ג' 12). לכן בני הכוהנים ובני הלווים פטורים מחובת הפידיון.
