נהוג לדרוש שלחודש חשוון הוסיפו את הקידומת "מר" בגלל העדר חגים ומועדים בו שגורם להרגשה שזה אכן חודש "מר." אבל דעת החוקרים היא הפוכה—שהשם המקורי של החודש הוא אכן "מרחשוון" ושהשימוש בכינוי "חשוון" , ללא האותיות "מר" בראשו, זה אכן החידוש.
ואם כן, יש מקום להרהר אם חודש ללא חגים הוא אכן חודש "מר" בכלל (או אפילו לדרוש למה יש טעם חיובי להסיר את המילה "מר" מקדמת שם החודש). מהו טיבו ומקומו של חודש שתוכנו, למעט השבתות בו, הוא כולו ימי חול?
האם עבודת ימי החול פחות חשובה מעבודת ימי הקודש?
יש הרגשה בציבור, אולי קצת מביכה אך נפוצה מאוד, שהגעתינו לזמן שהוא "אחרי החגים" הרבים של חודש תשרי היא אכן לא דבר "מר", אלא דבר מבורך. למרות ההנאה שיש בחגי תשרי שמגיעים לשיאם בזמן שמחתינו ושמחת תורה, יש נחמה בכך שאפשר סוף סוף לחזור לעבודות שאפשר רק בימי חול (הרגשה שמתואמת השנה גם עם סוף הסגר שמאפשר את החזרה לעבודה אפילו יותר). יש מעין נחת בחודש שכולו ימי חול (למעט השבתות שיש בה).
ואולי יהיה נחמה נוספת להבין שאין בזה שום בסיס למבוכה, כי כך גם נקבע ע"י המסורת. אכן יש אפילו לטעון שלשיטת חז"ל עבודת החול אף יותר חשובה מעבודת הקודש. בפרקי אבות (ג:יז) קבעו במפורש, "אם אין קמח, אין תורה", וכך מקדימה את עבודת החול עם עבודת הקודש.
אך חשוב לציין שעבודת החול חשובה מעבר לעניין של מחייה בלבד: אפשר לטעון ע"י המקורות שימי החול נותנים לנו את האפשרות החשובה ביותר לעבוד את ה' ביראה.
במסכת שבת (עמוד לא.) מצטטים את רבא: "בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה?" זאת אומרת, שבראש ובראשונה, ההתנהגות שלנו בעסקים, בענייני החול, זה הדבר הכי חשוב בהכרעת גורלות. לאחר מכן, גם יש, כמובן, התייחסות לתורה, משפחה, ישועה וחכמה.
אבל, ואת זה חשוב להדגיש, בראש ובראשונה ביום הדין אנחנו חייבים להיות מסוגלים לטעון שהיינו אמינים בעסקים שלנו. אם לא עוברים את המבחן הזה, אז אין אפילו מקום להתעסק בקודש. אם אין אמינות בעסקים שלנו, אז אין טעם לחגים, למועדים, לזבחים או לקרבנות שלנו.
או באופן יותר מופשט: אין משמעות לעבודת ימי הקודש שלנו אם איננו מתעסקים בעבודת ימי החול שלנו ביראת רדיפת הצדק.
נביאי ישראל הבינו את זה היטב. הנביא ישעיהו זעם באופן נוקב ומפורש בנושא הזה בפרק א' מהספר על שמו כשהוא אמר,
"חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃ וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃ רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃ לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃"
לנביא ישעיהו הקריאה: "דרשו משפט, אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" הם כנראה כלל גדול לתורה. אולי זה אפילו הבסיס לאמרתו של רבי עקיבא כשהוא אומר באופן דומה את זה על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", שגם זו עבודה שבעיקר אפשר לממש בעיקר בימות החול, ולא בימי המנוחה שהם כביכול ימי הקודש.
ולכן אפשר להבין שחודש ללא חגים ומועדים אכן נותן לנו הזדמנויות להתעסק ללא הפרעה בעבודת קודש ביראת ה': לרדוף צדק, להתנהג ביושר, לדאוג לאחר ובמיוחד לחלשים (האלמנות, היתומים, הפועלים שאסור להלין את שכרם). זה לב ליבה של עבודת הקודש של היהדות.
לעומת זאת, עבודת קודש דרך הפולחן של חגים, מועדים, זבחים וקרבנות, הופכים ל"שנאת נפשי" ועילבון לאלהים אם הם אינם מבוססים על עבודת ה' כנדרש בימי החול.
כתנועה שפעילויותיה לפעמים מופעלת בעיקר סביב ובימי הקודש, חשוב לנו לא לשכוח שעלינו לפעול לא פחות בעובדת הקודש גם בימי החול ובהתנהגותינו בענייני חול.
בהתייחס לחודש חשוון, אולי סיפורה של פרופ' נחמה ליבוביץ' יחדד את המסר. היא מספרת שהיא פעם אמרה לאביה שבבית הספר אמרו לה שחשוב להתנהג יפה להורים ולחברים במיוחד בין ראש השנה ליום כיפור, כי הם עשרת ימי תשובה. ואביה אמר לה שזה נכון, אבל חשוב להתנהג יפה גם בין יום כיפור לראש השנה.
כישראלים, אנחנו יכולים להתגאות בכך שאבות ואמהות מדינת ישראל קבעו את זה במגילת העצמאות שהפנימה וביטאה את המסר הזה: להיות מדינה יהודית "תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל." הלכות פולחן וימי קודש אינן מוזכרות, רק "יסודות החרות, הצדק והשלום" שמימושם דורש עבודה חרוצה דווקא ובעיקר בימי החול.
וחודש חשוון שמתחיל היום מבורך בימי חול ומעניק לכולנו הזדמנות לעבוד את ה' בהתאם.
חודש טוב
הרב ג'ף צימט
הקהילה החדשה של רמת אביב
