המעבר. בדרך כלל אנחנו מתייחסים אליו כאל סיפור חולף בין שתי נקודות, בין היציאה מאיין באנו והמטרה הנחשקת. כן, לשם אנחנו רוצים, השגת המטרה היא כמיהתנו. והמעבר? הוא נחשב למעין מכשול באמצע, למעין המתנה טרחנית.
ולא. המעבר הוא אולי המצב החשוב ביותר, כי בו לומדים, כי במהלכו גדלים, כי רק בו אפשר לנוע, ללכת ולהתקדם. המטרה, חשובה ככל שתהיה, איננה אלא נקודה בזמן והיא, היא הסיפור החולף – אליה הגענו וכבר איננה עוד. הרי החיים הם תנועה.
אך תנועה ללא ציוני דרך, ללא התחלה וללא כמיהה, היא תנועה מעגלית שאין בה התקדמות, אלא עצירה. אז שני המרכיבים הכרחיים: גם נקודות הקצה וגם המעבר. ובו, במעבר, מתרחשים החיים עם עליות ומורדות, עם ניסיונות, כישלונות והצלחות, עם שמחה ועצב, עם פחד ועם בטחון, עם שינוי מתמיד ועם למידה מחזקת.
אייר הוא חודש המסמל את המעבר בין היציאה לַחרות לבין מתן התורה. רוב ספירת העמר עוברת בו, ספירה המתעקשת לציין מעבר והמסמלת גם כאב וגם שמחה: יש המדגישים את האסונות השונים שחלו על עם ישראל בתקופת הספירה ויש האומרים שהיא מעין חול המועד ארוך בין פסח לעצרת ובו סימני שמחה, תקווה ואורה. מות תלמידי רבי עקיבא, ל"ג בעמר, חנוכת חומות ירושלים ע"י שבי בבל, תחילת הפוגרומים של מסע הצלב הראשון, יום הזיכרון, יום העצמאות, יום ירושלים. יש האומרים שזה היה באייר ולא במרחשוון שהמבול התחיל וגם נגמר. הוא החודש בו המן התחיל לרדת, שבתחילתו שימח ובסופו העציב; והוא החודש בו התחלנו את המסע אל הארץ המובטחת אחרי חנותנו שנה שלמה במרגלות הר סיני.
מערבולת רגשות מסמל אייר וכך מעצים את החיים, כי אכן כך הם החיים: ההליכה בַמּעבר מכמיהה אלי כמיהה והלמידה והגדילה הנפשית צעד אחר צעד. לא בכדי נקרא אברהם אבינו "עברי", כי בַמּעבר הוא גדל והנחיל לנו את האתגר לא לעצור, אלא להמשיך בתנועה מול כל מכשול, מול כל פחד, מול כל הצלחה, מול כל מטרה. לנוע, להתקדם, לעזור לאחרים לנוע, לגדול ולהגדיל.
חודש טוב ומאתגר.
הרב יוסף קליינר
קהילת מורשת אברהם בירושלים
*הרב יוסף קליינר הוא רבה של קהילת מורשת אברהם בירושלים. הוא גם פסיכולוג ומרצה לתלמוד בבית המדרש לרבנים באמל"ט
