אפקט שעון החורף: כך הפכה האחות הקטנה - לבכורה
הכל עניין של טיימינג. שני בסון הגיעה במוצ"ש לבית־החולים סורוקה כדי ללדת תאומים. בשעה 1:58 יצא הבן לאוויר העולם, ארבע דקות אחריו, ב־2:02, נולדה גם הבת. רק שבינתיים עברנו משעון קיץ לשעון חורף — וכך קרה שהתינוקת נרשמה בתעודת הלידה כמי שהקדימה כמעט בשעה את אחיה. בסון: "כשהם יגדלו אני אספר להם איך הבת עקפה את הבן"
האם מר בסון, האבא,לא מסתכן מעט ביצירת סכסוכים בלתי רצויים בין ילדיו ?
אולי מבט נוסף בפרשת תולדות תגרום לו לחשוב שוב על כל הסיפור הזה.
פרשת תולדות מספרת לנו את סיפורו של יצחק אבינו. אך דומה שהסיפורים שאנו זוכרים יותר מכל הם סיפורי יעקב ועשו.
בעקבות הפרשנות הדרשנית של חז"ל, פרשת תולדות לא מספרת רק בתולדות אבותינו ואמותינו, אלא בתולדות עמנו במרוצת הדורות. הבה נצא לדרך כדי ללמוד מעט מה קרה שם. ובאשר לשאלה היכן נכון להתחיל כדי ללמוד על עשו ויעקוב הכי טבעי להתחיל בסיפורי הרחם של רבקה אמנו- לא כך?
" וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם-כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְר֥שׁ אֶת-ה"
רבקה שבכל מעודה ציפתה להריון הזה, חוותה הריון קשה, ובתוך ימים של קושי קשה לזכור את העבר ולחשוב על העתיד. אנו נמצאים רק כאן ועכשיו – "הקב"ה למה זה אנוכי?"
ומכאן מתחיל סיפורם של עשו ויעקב ברחם אימם. על המילה "ויתרוצצו" מובא המדרש בבראשית רבה: "לשון ריצה , כשהיתה עוברת (רבקה) על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתח עבודה זרה עשו מפרכס לצאת ..." עוד מרחם אמם הרישעות והצדיקות מתגלות לנו – יעקוב הצדיק ועשו הרשע.
מדרש נוסף מתנא דבי אליהו זוטא בעניין הרחם מוסיף לנו נקודת מבט "כשהיו יעקב ועשו במעי אמם , אמר יעקוב לעשו : אחי, שני בנים לאבינו, ושני עולמות יש לפנינו : העולם הזה ועולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן, אבל העולם הבא אנו כן. רצונך , טול את העולם הזה, ואני אטול העולם הבא , באותה שעה נטל עשו בחלקו עולם הזה ויעקוב נטל בחלקו העולם הבא ...."
שוב יעקב יודע את נפש אחיו התאום ויודע כי אדם שרואה רק כאן ועכשיו ועוסק בדברים חומריים הוא ירצה בעולם הזה, ואילו יעקוב הוא יבחר את העולם של התכלית, עולם האמת, העולם שאנו מכוונים אילו ומכאן גם זמנו בעולם הזה יהיה מוקדש לקדושה.
ההריון מסתיים לו בהצלחה והילדים יוצאים מרחם אמם ומספר לנו "וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים:"
והמדרש בבראשית רבה כותב על המילה 'ויגדלו': "כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם , כיון שנעשו בני שלוש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע"ז"
כלומר שהילדים גדלים יחד לא ניתן להבחין בינם. הם אחים וכנראה שגם חברים טובים ואוהבים זה את זה עד כי לא ניתן לדעת מה טיבו של זה ומה טיבו של זה והם נתפסים כיחידה אחת מלוכדת ומגובשת, ומכאן עוצמת הטרגדיה וההחמצה רק מתגברות.
הבית של רבקה ויצחק פתאום יכול להיראות לנו כבית שמח, ואכן ניתן לטעון שהוא היה כזה (לפחות נוכל לומר שהתחושה של בית קר ומנוכר היא לא הפרשנות היחידה). אדרבא לא זו בלבד שיש בו שמחה, אלא זה בית שיש בו אהבה. אהבה בין בני הזוג "ויקח (יצחק) את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" אהבה של האחים אחד לשני, ואהבה של ההורים לילדהם (ואמנם מסופר לנו דרך כך גם על העדפותיהם) "וַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת-עֵשָׂ֖ו כִּי-צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶת-יַֽעֲקֹֽב:"
אחרי שהילדים גדלו אכן פנו הם לדרכים שונות. למדנו כי עשו הוא ציד,או אם תרצו "ציד – לקט" ויעקב איש תם יושב אוהלים (חז"ל יאמרו לומר בבית המדרש של שם ועבר) וכאן, כמו שהרב קרליבך אומר באמצע הסיפורים שהוא מספר, נאמר אנו "כאן מתחיל הסיפור" יעקב מבקש לרכוש את הבכורה מעשו וזה מוותר עליה ואף עושה זאת בשאט נפש.
" וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָֽמָּה-זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה: וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת-הַבְּכֹרָֽה:" עשיו עסוק בציד ,כל יום זה מאבק מחודש , הוא אינו ודע מה יוליד יום. ומה הבכורה חשובה למי שלא בטוח מה יקרה מחר?, ואם יחזור מן השדה?
מה שקורה לעשו כעת היא סכנה שאורבת לרבים וטובים שעסוקים בעבודה יום יומית קשה, חשובה ומאד ומעייפת. היא יכולה להיות חקלאות,חינוך , רווחה או רפואה. פעמים רבות האנשים הטובים ביותר מאבדים את הראייה ארוכת הטווח. וחמור מכך, מאבדים את התקווה לעתיד טוב יותר . ומכאן הדרך אל "אכול ושתה כי מחר נמות" לא ארוכה מאד. יש את העולם הזה ובו חלומות ושאיפות הם דבר לא ריאלי ובזבוז של זמן יקר.
ויעקב, הנמצא מן העבר השני – הרי הוא חי בעולם הזה, אבל גם נמצא כל העת "בירושלים של מעלה". הוא לא רואה ומרגיש את ההווה, הקשים והאתגרים שלו ,אלא הוא ספון באוהל עם ספרים שאוהב, וחושב על התכלית והאמת והדרך הנכונה לחיות. בקיצור, חושב על החיים הנכונים לחיות אותם כעבד ה'.
ובין השניים ומה עושה יצחק אבינו? הוא בוחר בעשו – בוחר בריח השדה. בעולם הזה המחובר לקרקע, באחריות, ומכאן יבקש להעביר ליצחק את הברכה כי הוא מאמין שלברכה הזו זקוק יצחק. הברכה תעניק לעשו את מה שחסר לו- את האופק הדרוש לו, את ההארה , את הכוחות להסתכל אחרת על העולם
אך כידוע הסיפור מתפתח אחרת.
יעקוב נכנס אל אביו במרמה ומתחזה לאחיו עשו
וַיָּבֹ֥א אֶל-אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי: וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל-אָבִ֗יו אָֽנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קוּם-נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּֽעֲב֖וּר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ…. וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֔ב גְּשָׁה-נָּ֥א וַֽאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם-לֹֽא: וַיִּגַּ֧שׁ יַֽעֲקֹ֛ב אֶל-יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו: וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּֽשַּׁק-ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת-רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָֽרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ ה'"
את הפשט של המתרחש בחדר דומה שלא צריך לפרש וגם לא לעקם או לתרץ, אך ניתן אולי ללמוד כאן שיעור דרך הדרש : יצחק מחד מבולבל לא מבין מי נמצא בחדר או עשו או יעקב ,אך מאידך אולי הוא מבין שמי שבחדר מסמל את השילוב אותו הוא מחפש.
יצחק מבקש לתת את הברכה לבן שינהיג את עמנ. ומי יכול להנהיג בהווה וגם בעתיד ולסמן את הדרך? רק מי שקולו כקול יעקב וידו כידי עשו.
רק מי שגם מחובר לקרקע, לאדמה, לאנשים החיים על האדמה הזו ויחד עם זאת לא רק הולך על האדמה ומעבד אותה אלא גם יודע להביט עליה ולראות לאן הדרך מובילה ולאן אנו נדרשים להגיע ואיך ראוי לחיות את חיינו ומה תכליתנו במקום הזה – רק אדם כזה הוא הראוי להוביל אותנו ואולי מעבר לכך הוא היחיד שבאמת מסוגל.
חודש טוב
הרב יואב אנדי
ראש מדרשת חנתון
