לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ולקראת יום העצמאות ה-70 של מדינת ישראל, הקליטה התנועה המסורתית בישראל עיבוד מיוחד המשלב יחד, מתיך זה אל זה ממש, שלושה שירים בעלי מעמד המנוני: התקווה, שיר המעלות ושחקי-שחקי. מדובר בשילוב יוצא דופן ומרגש. ההמנון הלאומי שלנו, התקווה, מקבל משמעות נוספת כאשר הוא מושר בלחנים אחרים, וכאשר אל תוכו נמזגים שני השירים האחרים באופן הרמוני אך מעורר מחשבה כאחד.
למעשה, הבחירה בשיר המעלות ובשחקי-שחקי לא היתה מקרית. שני השירים נידונו גם הם במהלך ההיסטוריה הציונית בתור מועמדים להמנון המדינה. שיר המעלות, הלא הוא מזמור קכ"ו בתהילים, הוצע עוד בשנת 1947 על ידי כמה מנהיגים בציונות הדתית שחשבו שאין הולם ממנו לייצג את שיבת ציון בדורנו. ואילו 'אני מאמין' של שאול טשרניחובסקי, הוצע כמה פעמים, במקום התקווה או לצדה, על ידי גורמים שונים שביקשו להעניק לכל אזרחיה של מדינת ישראל תחושת שייכות שהרי במרכז השיר אמונה באדם וביכולתו להפוך את העולם בו הוא חי לטוב יותר.
התנועה המסורתית הקליטה את השיר בעיבוד המיוחד-משולב הזה, במסגרת תוכנית רב שיח ביוזמת דבורה גרינברג. את השיר מבצעים חברי להקת "שירת מחר" של תנועת הנוער נוע"ם (מיקול ולסקי, צופיה פרסקי, סירן רוזנברג, נתן קיימן) בהפקתו המוזיקלית של דרור אלכסנדר.
את השיר ילווה קליפ בו יוצגו קטעי וידאו מרגעים חשובים ומרגשים בהיסטוריה של מדינת ישראל על שלל גווניה.
בתנועה המסורתית מאמינים ביכולתה של השירה העברית לחבר אנשים ומגזרים, הן בארץ והן בתפוצות. כולנו אוהבים ומתרגשים מהתקווה, המנון שאיש מאיתנו לא מבקש להחליף, אך גם שתי ההצעות האחרות שנידונו מרגשות ומטלטלות. יש בהם, בשלושתם, חלוציות, תקווה, אמונה, ואהבת אדם. השילוב בין שלושתם מרקיע שחקים.
לצפייה ולשיתוף לחצו:
