הנה מולנו חודש של שמחה, משחק ותחפושות. אדר! פורים!
תחפושות? אנטישמיות? זהו מוקד החג? לא.
פורים מדבר, בעצם, על עצמנו ועל איך אנחנו תופסים את זהותנו.
מגילת אסתר מדברת על ההתבוללות ועל ההרס הבא מעצמנו פנימה. כן, דווקא על התבוללות. על הרצון של יהודי פרס להידמות לחלוטין למקומיים, בהסתרה והדחה כמעט מוחלטות של המהות היהודית.
מרדכי ואסתר מייצגים, בהתחלה, נטייה זו.
אך גם ההתעוררות מול ההרס... והחזרה לבנייה. בסוף הם חוזרים לזהותם ובונים גשר בין היותם יהודים והיותם פרסיים.
בהתחלה הם מסתירים ומדחיקים זהותם היהודית: שמותיהם האליליים המובהקים – מרדוך ואשתר, אסתר מקפידה לקיים את צו מרדכי להסתיר את עמה ואת מולדתה. מרדכי נזכר ביהדותו רק כדי להצדיק, באופן מוטעה, את סירובו להשתחוות מול המן. וכי אסור להשתחוות בפני שר או מלך? לא! רק בפני אלילים אסור! ורבות העדויות לכך במקרא: אברהם משתחווה מול בני חת, יעקב ובניו מול עשו, משה מול יתרו, שאול מול שמואל, שלמה מול בת-שבע, בני הנביאים מול אלישע, ועוד.
התורה הייתה אולי זרה למרדכי, העסוק בלהידמות לגוי. הוא רק זכר "סיפורי סבא". אולי פעם שמע על איסור השתחוויה. לא העמיק, לא התעניין. היהדות לא דברה אליו.
רק כשחשב שזה ישחק לטובתו, הוא השתמש ביהדותו, בתפיסה מוטעית. וזה שיחק לרעתו. ולרעת כל בני עמו.
ואז הוא הבין. הבין את טעותו. הבין שהוא מוותר על זהותו, מסלף את מי שהוא וכך מפספס את גרעין המסר של "ואהבת לרעך כמוך", כי הוא לא אוהב את עצמו, את מי שהוא. הוא לא מכבד את מקורו, וכך לא מכבד את עצמו ומתקשה לכבד את זולתו.
מרדכי משנה כיוון ומחפש שוב את יהדותו. מתחבר למקורותיו וכך מגשר בין זהותו היהודית לזהותו הפרסית, מבלי לוותר על זו לטובת זו. ואז הוא מכבד ומתכבד: "כי האיש מרדכי הולך וגדול".
השינוי הזה היא גדולתו של מרדכי: א) חזרתו מחיפוש פיתרון הישרדותי דרך הידמות מוחלטת ללא-יהודי, ב) חיזוק זהותו היהודית. רק אז הוא מוביל את עמו להצלה, להמשכיות, לקיום אמיתי ולא מדומה.
וכך היהודים חזרו אל יהדותם ועמדו על שלהם.
כיום, ממדי ההתבוללות הם אתגר משמעותי ותגובותיו של היהודים בתפוצות תשפענה גם עלינו, העם השוכן בציון. וישנם קולות בקרב אנשי מפתח ובארגונים ביהדות הקונסרבטיבית בארה"ב הקוראים להכיר ביהדותם של ילדים מאב יהודי ואם לא-יהודיה, לאפשר חברות מלאה של לא-יהודים (הנשואים ליהודים) בבתי כנסת קונסרבטיביים ואף לאפשר נישואי תערובת. הקולות הולכים ומתחזקים ומהדהדים בכל העולם. זוהי דרך להיאבק בהתבוללות... בזה שמקבלים אותה בזרועות פתוחים! זה מעין "תסמונת סטוקהולם" של הזהות היהודית הפגועה!
במקום להמשיך להתאמץ לחנך ליהדות מושכלת, רוחנית ורגישה, מנסים להכריז שההתבוללות איננה התבוללות. זהו "פתרונו" של מרדכי הקדום, המתבולל, המתחפש, שהעמיד בסכנת קיום של הקהילה היהודית, סכנה מבחוץ וסכנה מבפנים.
צריכים להתעורר כמו מרדכי!
ליהדות הקונסרבטיבית יש דרך ומסר יהודיים חשובים המפרים והמעשירים את השדה הרחבה והברוכה של היהדות. אם דרכנו היהודית נעלמת, זה יהיה אבדן עצוב ליהדות כולה... אך היהדות תמשיך להתקיים. "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר".
אבל יהיה חבל.
זה בידינו להציל את היהדות הקונסרבטיבית! כמו אצל מרדכי, נפקח עיניים ונקיים את חובתנו לחזק את הזהות היהודית, לחנך לערכים של תורה ולהעמיד יהדות של מצוות בעולם המודרני.
חודש טוב!
הרב יוסף קליינר
רב קהילת מורשת אברהם, ירושלים
