את הפיוט "פנה אלינו ברחמים" חיברה המלומדת והפייטנית פריחא בת אברהם בר אדיבה. ישנן קהילות ספרדיות בהן נהוג לשיר את הפיוט בשבת שובה. הוא הוכנס למחזור "פותח שער" של התנועה המסורתית עם הדפסתו לפני מספר שנים על ידי עורך המחזור זאב קינן.
שרהלי שרל- פוקס, חברת קהילת מעיינות בירושלים וחזנית בקהילת מורשת ישראל ראתה את הפיוט היפיפה והחליטה להלחינו ויחד עם בנה מעין חיברו מנגינה לפיוט. לקראת חודש אלול וראש השנה תשע"ז יצרו בתכנית רב שיח קליפ עם הניגון, בביצועם של שרהלי שרל- פוקס, מעין שרל- פוקס, הרב אליהו פרץ מקהילת סיני בתל אביב, אביה אטס מנהלת להקת שירת מחר של נוע"ם ודבורה גרינברג מנהלת תכנית רב שיח.
ייתכן שאוצרות פיוט רבים נכתבו בידי נשים ונעלמו מאתנו במהלך הדורות. תחינתה של פריחא יכולה להיות רק דוגמה אחת מתוך עושר הפיוטים שנוצרה בספרד ובצפון אפריקה. להחזרתם של פיוטים שנכתבו בידי נשים אל תוך התפילה יש משמעות גדולה ביותר, בעיקר ביהדות המסורתית. ככל הידוע, פריחא בת יוסף היא האישה היחידה שכתבה שירה עברית בצפון אפריקה.
פריחא נולדה במרוקו במאה ה-18 ועברה עם משפחתה לתוניס בשל הפרעות שפקדו את מרוקו. בשנות ה-50 של המאה ה-18 הגיעו הפרעות גם לתוניס, אביה ואחיה ברחו וגורלה של פריחא לא נודע.
את הפיוט 'פנה אלינו ברחמים' שהשורה שחוזרת בו היא "בוקר ותשמע קולי" כתבה פריחא כתחינה לפני הקב"ה ובקשה להבאת גאולה לעם ישראל. ממילות התחינה ניתן ללמוד על הפרעות באנשי תוניס, ותקוותיה של פריחא לישועה וגם לגאולת ארץ ישראל מידי העות'מאנים ששלטו בה. כך היא מתייחסת בפיוט אל ארץ ישראל ומבקשת לרשתה מ'יד הישמעאלי'. לבני זמננו בקשתה נשמעת מוזרה אולי, אולם לתקופתה - בקשה זו מתאימה וכמעט מתבקשת. יש המבקשים לשנות מעט את לשון התחינה בימינו, כשעם ישראל שב לאדמתו, ולקרוא "מִיָּד - יִשְׁמַע אֵלִי".
בבית השישי ניתן ללמוד על מצוקתה וסיבלה האישי של פריחא, כשהיא משתמשת בכינוי 'בת יוסף' כרמז לכינוי המקראי של עם ישראל - 'בית יוסף'; זוהי האנשה נשית ייחודית של העם המייחל לשוב לארצו וברבות השנים הפך הכינוי 'בת יוסף' לשמה הספרותי.
ציור- ד"ר אלישבע שטרית
