מדוע בעצם מתחפשים בחג הפורים?

מדוע בעצם מתחפשים בחג הפורים?

מאת הרב יונתן סיידוף

למרות שבכל שנה היה נהוג לקיים מסיבה לאחר קריאת המגילה אצלנו בקהילת מגן אברהם בעומר, השנה החליטו מנהיגי הקהילה להשקיע את מאמציהם במצוות קריאת המגילה, דרך הסברתה והמחזתה באופן יצירתי ומשעשע. שמחתי והתרשמתי מאוד מהחלטה זו, המצביעה על רצון הקהילה להתמקד בעיקר.

ואכן, עלינו תמיד לחשוב על מהות החג ולהגדיר את עיקר המצווה לפני קיומה. תחפושות פורים הן דוגמה מעניינת לנושא זה. נתחיל בשאלה הבסיסית: מדוע בעצם מתחפשים בחג הפורים?

על פי התלמוד, מסכת מגילה יב:א, סיפור המגילה כולו, המסתכם בסכנת הכחדתו של עם ישראל והצלתו, נובע מתוך העמדת פנים:

"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? ... אמר להם: מפני ש[היהודים] השתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? ־ אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים ־ אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים..."

על פי מקור זה, היהודים שחיו בפרס באותה העת אכן העמידו פנים שהם משתחווים לפסלים, והקדוש ברוך הוא אכן העמיד פנים שהוא עומד לחסל אותם. אך הכוונה הפנימית של עם ישראל הייתה לעבוד רק את אלוהים, והכוונה האמתית של אלוהים הייתה להציל את עם ישראל, כפי שמתרחש בסוף הסיפור.

רבי צבי אלימלך שפירא מהמאה ה-19, הנודע בכינוי "בני יששכר" על שם ספרו, מסביר שבגלל העמדת הפנים הזו, אנחנו מתחפשים למשהו שמבחינה חיצונית מייצג את ההפך המוחלט של האמת הפנימית שלנו, וכך מסתיר את הכוונה האמיתית שלנו, כפי שעשו עם ישראל והקדוש ברוך הוא בסיפור פורים. במילים אחרות, התחפושת הינה הטפל והאדם וכוונתו האמתית מאחוריה הוא העיקר. בהשלכה, ניתן לומר שהרושם והמראה החיצוני הוא תמיד הטפל ושהמהות הפנימית של האדם וכוונתו הינה העיקר. תובנה זו, המדגישה את פנימיות האדם וכוונתו, מובילה אותנו לנימוק השני שניתן למנהג התחפושות בפורים.

נימוק זה קשור לאחת מארבע המצוות העיקריות של החג, היינו, מתנות לאביונים, הניתנות כדי לאפשר לכולם לחגוג את החג, לא משנה מה מצבם הכלכלי. על פי הרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב), "חייב [האדם] לחלק לעניים מעות או מיני אכלים ביום הפורים, לא פחות משני עניים, שנותן לכל אחד מתנה אחת, שנאמר: ומתנות לאביונים. ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לחברים, שאין שמחה גדולה מפוארה יותר מלשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים הללו, הרי הוא דומה לשכינה, שנאמר: 'להחיות רוח שפלים ולהחיות נפש נדכאים'." מכיוון שהעניים מסתובבים במהלך כל היום שמקדים את החג ומקבלים מתנות, כולם מתחפשים בערב לקריאת המגילה, כדי שלא יוכלו לזהות את הנזקקים וכך הם לא יחושו. 

מהנימוק הראשון לשאלה ניתן להסיק שהעיקר אינו החיצוניות של האדם – המתאפיינת בתחפושת שלו - אלא כוונות לבו, מה שיש לו בפנים, המהות הפנימית שלו. הנימוק השני מצביע גם הוא על אותה המסקנה – שחיצוניות האדם (העני) ובגדיו הרעועים אינם העיקר, אלא האדם עצמו וכבודו.

המצווה לתת מתנות לאביונים והקשר ההדוק שלה לתחפושות עוד יותר מחזקת את הרעיון שלפעמים בקיום החג, אנו שוכחים את העיקר. רבים מאיתנו עסוקים בעיצוב תחפושותינו ובתכנון מסיבות וסעודות מפוארות, בו בזמן שאנו אפילו לא טורחים לתת מתנות לאביונים. וזה הרי אחד העקרונות החשובים ביותר שכתוב במגילה על פי הרמב"ם ומצביע על המסר האמיתי של התחפושות בפורים, היינו, שכל נפש נבראה בצלם אלוהים ושכל אדם במהותו כמוני. לכן, על מנת להבחין בין העיקר לטפל, חשוב תמיד לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת רואים את האדם ואת אלוהים לפנינו במעשנו?

אני מאחל לכולנו חג פורים שמח ומלא במהותו האמיתית של החג!

פורים שמח וחודש טוב!

הרב יונתן סיידוף

רב קהילת 'מגן אברהם' בעומר