"שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום" (בבלי פסחים ו ע"א)
אנו בפתחו חודש ניסן והפסח כבר קרוב אלינו. הבה ננסה להשתמש בהלכות פסח ובמוטיבים השונים של החג כדי להביט אל תוך עצמנו, כחברה וכפרטים.
אנו בתקופה לא פשוטה, המלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה - או שמא בין רוסיה למערב - מתנהלת בעוצמה רבה ונראה כאילו העולם התרגל. ובינתיים ההרוגים, הנפגעים והנצורים מתרבים, כמו גם הפליטים. הפליטים יודעים היטב כמה מאמצים וכמה מזל צריך כדי לצאת לחירות, במובן הבסיסי - לצאת מ..., אך אין בפיהם מענה על כיוון החירות – לצאת ל.... לאן הם יוצאים? לכמה זמן? איפה יהיה ביתם? ואולי זהו בדיוק עניין הפליטות.
איזו זכות יש למדינת ישראל שיש בכוחה לספק בית, ולענות על השאלה - חירות ל...? להגיע לארץ ישראל! הבית פתוח, כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. ונדייק: כל דכפין, לא רק מי שאנו מעוניינים בו.
בדיקת החמץ, שמבקשת להיפטר כליל מהחמץ לקראת פסח, מזכירה לנו שקשה להיפטר לחלוטין מספקות, ממחשבות ומפחדים. בימים האחרונים חווינו התקפות טרור רצחניות בתוך ישראל, שמחזירות אותנו באחת לתקופות הפיגועים שאנו מכירים טוב, טוב מדי. וחוזרות המחשבות, החשדות, השאלות, החששות - מה יהיה כעת? האם אנו מרגישים חופשיים בביתנו? ואיך אפשר להחזיר את תחושת הביטחון? "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אין צריך בדיקה" (משנה פסחים, א, א), ובמשנה הבאה - "אין חוששין שמא גררה חולדה [חמץ] מבית לבית וממקום למקום, דאם כן, מחצר לחצר ומעיר לעיר, אין לדבר סוף". לחששות אין סוף, וביטחון וחירות אינם נטולי שאלות, אך ברגע מסוים יש להכיר במציאות ולהמשיך באמונה משם.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? האב שואל את בנו, ולפי דעתו של בנו האב מלמדו. יש כאלה שמצבם השתנה בצורה חדה, וקל להם להשיב על השאלה, אך המצב של רובינו, ב"ה, טוב, ולכן התשובה אינה ברורה – מה באמת השתנה? מה ראוי שישתנה?
כדי להציע דרך להביט אל תוך עצמנו בואו נלמד מהלכות הגעלת הכלים, המסבירות את הדרך להכשיר את הכלים לפסח. כיצד הופכים כלי לכשר? "כבולעו כך פולטו" - כפי שהכלי בולע את המזון כך יש להכשיר אותו - אם בולע במים - מכשירים במים, באש - מכשירים באש וכיו"ב. לא פעם הפתרון למצב שאנו שרויים בו מצוי בתוכנו, בדרך שבה אנו חושבים ותופסים את הדברים, במקום שבו אנו כולאים את עצמנו. מה עושים? מנסים לשחרר בדיוק את הנקודה הזאת, להיות יותר מודעים, שאם לא כן יתכן שנטיל את האשמה על המקומות הלא נכונים. רמז לכך אפשר למצוא בפרשנות חז"ל לפרשות השבוע שנקרא עד ליל הסדר (פרשות תזריע ומצורע). המצורע לקה במחלתו משום שהוא "מוציא שם רע". מהו המהלך של חז"ל? האשמת החולה במחלתו, הוא האשם במצבו. קשה הדבר ואפילו אכזרי, אך כולנו נוטים לעשות זאת במצבים קשים או מפחידים.
מתחיל בגנות ומסתיים בשבח – כך מסבירה ומנחה אותנו המשנה במסכת פסחים, אז הבה נצא מתוך החיפוש הפנימי הכואב אל העולם שבחוץ, שיכול לתת לנו מבט חדש-ישן על חיינו:
בחודש ניסן אנו מצווים בברכת האילנות, שמזמינה אותנו לצאת החוצה פעם אחת בשנה, ולברך על אילנות פרי פורחים "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר ברא אילנות טובים ובריות טובות ליהנות בהם בני אדם". מן המובחר הוא לצאת מן העיר שלנו, מאורח החיים היום-יומי שלנו, כדי להביט על העולם המופלא שבו אנו חיים, ולברך על הדברים הפשוטים והמופלאים, שלפעמים אנו חדלים מלשים לב אליהם.
שנזכה לצאת לחירות, שנזכה להיות לבית לזקוקים לכך, שנזכה להתחדש ולהכיר תודה לחיינו, ולשנה הבאה שירושלים שתמשיך להיבנות ולהיות עיר שלום. אמן.
חודש טוב
ופסח שמח
הרב יואב אנדי
ראש המדרשה למנהיגות בחנתון
