החודש הלך לעולמו הרב שמואל שיש, אחד מרבני הקהילה הותיקים ביותר בתנועה המסורתית בישראל, ובוגר המחזור הראשון להסמכת רבנים מסורתיים בישראל- בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר.
הרב שיש נולד בבואנוס איירס ארגנטינה והיה שם הייתי מורה ומנהל בבתי-ספר יסודיים ייהודים. בשנת 1968 עלה לארץ, לירושלים והמשיך בעבודתו החינוכית. לקראת גיל 40, בשנת 1983 החל את לימודי הרבנות במחזור הראשון של בית המדרש הישראלי להסמכת רבנים קונסרבטיבים. " כאשר פניתי בבקשה להתחיל ללמוד עמד ר' עקיבא מול עיניי, הרי גם הוא התחיל ללמוד רק בגיל ארבעים" סיפר הרב שיש ז"ל כשקיבל את אות 'עשה לך רב' בחגיגות הארבעים לתנועה המסורתית. הוא הוסמך לרבנות בשנת 1988.
בזמן לימודיו שימש מ"מ רב בקהילת "אוהל אברהם ושרה" בראשון-לציון. לאחר הסמכתו שימש במשך שלוש שנים רב בקהילה בקולומביה, ובתקופה זו הביא להחלטה ההיסטורית בקהילה לעבור לישיבה מעורבת ולהיות קהילה שוויונית.
עם חזרתו לארץ שמע מהתנועה המסורתית על על יוזמה להקמת קהילה מסורתית באילת והעתיק את מקום מגוריו לעיר הדרומית. הרב שיש שימש כרב קהילת 'תגל ערבה' באילת במשך 25 שנים.
במהלך כל שנותיו כרב העברת שיעורי גיור בשיתוף פעולה עם בית הדין של התנועה המסורתית והיה שותף ביגיורם של עשרות גרים.
לפני מספר שנים יצא הרב שיש לגמלאות ועבר עם רעייתו פנינה לאשקלון. שם נפטר החודש, מוקף במשפחתו- רעייתו, ארבעת ילדיו, ונכדיו.
הרב אהוד בנדל, חברו של הרב שיש לספסל הלימודים בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, ספד לו:
"הרב שמואל יקירנו,
בשם עמיתיך ועמיתותיך בכנסת הרבנים בישראל, באתי להיפרד ממך היום, ולחלוק לך כבוד אחרון.
את הידיעה המרה על הסתלקותך, קיבלנו במהלך האסיפה השנתית של התנועה המסורתית ביום חמישי בערב. קשה היה להמשיך בסדר היום הרגיל של הישיבה. הצער העמוק על לכתך היכה בכולנו, אלה שהכירו אותך, ואלה שרק שמעו על פועלך המבורך.
מאותו רגע לא פסקו הודעות הצער ששלחו חבריך בקבוצת הווטסאפ של הרבנים. בכולן, באו לביטוי האהבה והכבוד שרכשו לך עמיתיך על תכונותיך התרומיות, ענווה, יושרה, נועם הליכות וטוב לב, ועל היותך מקור השראה לחבריך במסירות הנפש והלהט שגילית בעבודתך הרבנית החלוצית.
זכיתי אני להכיר אותך מקרוב בארבע השנים שבהן חבשנו יחד את ספסל הלימודים במחזור הראשון של בית המדרש ללימודי היהדות לקראת הסמכתנו כחלוצי הרבנים המסורתיים בישראל. אתה היית זקן השבט. כמו רבי עקיבא, גם אתה הלכת ללמוד בבית המדרש רק בגיל 40, ולא התביישת לשבת עם צעירים ממך כחבר מלא. נחישות ומסירות, חריצות ושקדנות אפיינו אותך. אבל שלא כמו רבי עקיבא, הלימודים בבית המדרש לא היו תחילת דרכך. אתה הגעת אלינו לאחר פעולה חלוצית נוספת של הקמת בית הספר תל"י בהוד השרון שהיית מנהלו הראשון.
אתה אכן, הדוגמא והמופת לחלוציות החדשה של היהדות המסורתית בישראל - חלוציות הרוח שכולנו כה זקוקים לה.
חלוץ היית כבר בעלייתך ארצה מארגנטינה, ואת המפעל החלוצי המשכת בארץ בהקהלת קהילות ובהרבצת תורה ברבים. החלוציות הזו הביאה אותך עד קצה הארץ, לאילת הרחוקה, שבה תקעת יתד נאמן ליהדות המסורתית.
זכית לעלות לארץ, לבנות ולהיבנות בה, להעמיד תלמידים הרבה, ועל כל אלה זכית גם לקבל את הכרת והוקרת התנועה המסורתית, שלפני ארבע שנים, בחגיגות הארבעים לקיומה, העניקה לך את האות הנכבד של "עשה לך רב".
מעל לכל, זכית להקים משפחה לתפארת עם פנינה רעייתך האהובה, שהלכה אחריך במדבר בארץ לא זרועה, וטיפלה בך כל השנים בנאמנות ובמסירות אין קץ. יחד, זכיתם לראות צאצאים וצאצאי צאצאים שממשיכים בגאווה את המורשת שהנחלת להם.
היום יום ראשון בשבת, והשיר שהיו הלווים אומרים בבית המקדש ביום זה, מתאים לדברי מאוד הפרידה האלה. "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו, נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה". בר לבב היית, בעל לב טהור ואמיתי, גם אם לא תמיד בריא, לב טהור ורוח נכון היו לך, וכך נזכור אותך תמיד.
יהי זכרך ברוך."
