החודש השני של השנה העברית החדשה הוא חודש חשוון המכונה גם ״מרחשוון״. בטעות לאורך השנים הציבור חשב שמדובר בחודש ״מר״ מכיוון שאין בו חגים. רבות הסיבות שבגינן אנו קוראים לחודש הזה מרחשוון ולא חשוון, בין היתר כנראה בגלל השם האכדי שלו: וַרְחֻ-שַׁמְנֻ: ״ורחו״ שזה ירח, ״ושמנ״ שפירושו: שמיני; זהו החודש השמיני, אם הולכים לפי מספר החודשים המקראיים, כאשר השנה מתחילה בחודש ניסן. החודש הזה נקרא בתנ״ך גם ״ירח בול״ (מלכים א׳ ו, 38).
במרוצת השנים נחשב שמו של החודש לשתי מילים, קידומת ״מר״ והסיומת ״חשוון״, כאמור בגלל היעדרם של מועדים וחגים בחודש זה.
אבל האם באמת אין חגים לחגוג בחודש הנוכחי?
אחד החגים היפים שאנו חוגגים בחודש הזה, הוא חג הסיגד שהגיע אלינו מקהילת ביתא ישראל, מאחינו האתיופים. חג שאנו חוגגים אותו בכ״ט במרחשוון, בדיוק 50 יום אחרי יום הכיפורים. המספר נשמע לכם מוכר? 50 יום בין חג למשנהו? בדיוק כמו שבין פסח לשבועות יש קשר הדוק, כך גם קיים קשר בין יום הכיפורים לחג הסיגד.
המילה סיגד קשורה כידוע לשורש סג״ד, מלשון סגידה, ואף אנו קוראים לבתי תפילה המוסלמים ״מסגד״, הרי אלו מקומות שבהם משתחווים. באתיופיה החג הזה אִפשר מפגש בין קהילות שונות הפזורות בעיירות ובכפרים, ואנשים התכנסו לקראת עלייה להר שעליו חגגו את הסיגד. קייסים וכוהנים הובילו את התפילות המשלבות בין סגידה וכמיהה לירושלים, לבין הכנעה ורצון לתשובה בדיוק 7 שבועות אחרי יום כיפור.
במידה מסוימת מרחשוון הוא החודש הראשון של השנה, תשרי הייתה מין מנת פתיחה, ועכשיו הגיעה העת להוכיח וליישם את כל מה שהבטחנו לעצמנו באלול ובתשרי. כידוע, תהליך התשובה נשלם רק לאחר שאנחנו נמצאים מול אותם מצבים שבהם טעינו ומצליחים לשנות את ההתנהגות. לציין ולחגוג יום כמו הסיגד שנקבע 50 ימים לאחר יום כיפור, הוא צעד הכרחי להשלמת תהליך התשובה. כמו שאי אפשר לחגוג פסח בלי לחגוג את חג השבועות, אי אפשר לחגוג יום כיפור בלי לתת לסיגד את המקום הראוי לו.
גם באתיופיה היום הזה קיבל מעמד ״כיפורי״ כלשהו, כפי שמתארת הרבה פרופ׳ דליה מרקס בספרה ״בזמן״:
״מקצת העולים נשאו על גבם או על ראשם אבן, שסימלה הכנעה בפני האל או סימלה את החטאים המכבידים על האדם. כשהגיעו לראש ההר, הניחו את האבנים על הגדר התוחמת את מקום עמידתם של הקסים, והגדר הלכה וגבהה משנה לשנה. מעניין להשוות את השלכת האבן או הנחתה על הגדר לטקס התשליך שנוצר באשכנז של ימי הביניים״ (״בזמן״ עמ׳ 72).
עלינו לאמץ את החג היפה הזה, חג שהגיעה אלינו מקהילת ביתא ישראל, ולא להסתכל עליו ״כחג שלהם״. למימונה הישראלים התחברו די בקלות, גם כשהמוצא שלהם היה הונגרי, יקי או צפון־אמריקאי... אז למה לא לעשות אותו דבר עם הסיגד?
חודש טוב.
הרב דוד אריאס
קהילת מוריה, חיפה
