אחד המחלות הישראליות העכשוויות היא הפקקים... כן. ולמרות שניתן גם לומר שמדובר גם בסוג של פנדמיה, כי זו מחלה שקיימת בכל מיני מקומות בעולם, אני סובל מהפקקים כאן ולא במקום אחר.
הפקקים היום יומיים כבר ידועים מראש: לפי השעות, לפי הכבישים, לפי הצמתים. לא משנה כמה אתה לוקח הכל בחשבון ומתכנן לצאת לדרך, כשאנו תקועים בפקק מתחיל הלחץ, העצבים, ומתפתח סוג של כאוס פנימי... ואז, "באמצע פקק ביום בהיר", פתאום, צצים מהמקום הבלתי צפוי, שלושה או ארבע בחורים לבושים בלבן, עם הכיתוב המפורסם על הכיפות "נ-נח-נחמן- מאומן". הבחורים רוקדים בשמחה מלאה ולא פעם ולא פעמיים, האנשים יוצאים מהרכבים ומצטרפים לשמחה, דווקא אם מדובר ברמזור עירוני ארוך, המתעקש ולא עובר בקלות לאור ירוק. בזכות הריקוד והשמחה הלחץ, העצבים, החוסר סבלנות, נעלמים.
האם זו תרפיה ? זה קסם ? לא חברים. מדובר בשמחה, סגנון חיים. משהו בתקופתינו לפעמים שוכחים.
תשעת הימים הראשונים של חודש אב חותמים את שלושת השבועות אבלות המכונות "בין המצרים". בימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם מנהגי אבלות שהולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב. לכן קבעו חכמינו משנכנס אב ממעטין בשמחה.
כולנו זוכרים אמירה דומה של חז"ל, אך הפוכה, "משנכנס אדר מרבין בשמחה". האמירה הזאת מרחיבה את גבולות השמחה שבה מאופיין חג הפורים, ורואה בשמחה קו מאפיין של חודש אדר כולו.
כפי ששמתם לב, נושא השמחה לא רק הוא הדבר המשותף, אלא השמחה מופיעה כחלק בלתי נפרד של חודש אדר אבל גם של חודש אב. לפני חג פורים לא מבקשים מאיתנו להיות שמחים וגם עם כניסת חודש אב לא דורשים מאיתנו לבטל את השמחה. העניין הוא להרבות את השמחה או למעט את השמחה, אבל השמחה חייבת להיות לאורך כל הדרך, בכל חודש, לאורך כל חיינו.
אפילו בספר קהלת, בפרק ג, כשהמחבר קבע שיש זמן לכל דבר תחת השמש, בפסוק ד, מזכיר לנו "עֵת לִבְכּוֹת, וְעֵת לִשְׂחוֹק...", לשחוק לשון לצחוק. אבל אין זמן מוגבל לשמחה, כי השמחה היא או חייבת להיות חלק מחיינו.
ישנם אנשים שדואגים לשער היומי של הדולר, יש כאלה שעוקבים אחרי שער היורו. ויש גם כאלה שבודקים יום יום רמת הכולסטרול, רמת הסוכר וכו'. מהיום, בואו נתחיל לבדוק שער השמחה, רמת שמחת חיינו.
שמחה של מצווה, שמחת חיים, יותר שמחה, שמחה פחות, אבל אסור לנו לשכוח מלהיות שמחים.
השמחה נותנת לנו כוח חיים. השמחה מדבקת. משם נוכל להביא שמחה לעולם ולהביא דרכה, אור לעולם.
אפרופו "אור עולם", בגימטריה,שווה 353. בדיוק כמו המילה "שמחה".
חודש טוב
הרב גוסטבו גרינצוויג
הקהילה המסורתית ברעננה עמיתי.
