חודש תמוז הוא החודש הרביעי החל מניסן, ושמו "יובא" עם עולי בבל בעת שבתם לציון, בתחילת ימי הבית השני. השם "תמוז" מכוון לאליל בבלי קדום "דומוזו", אל הצמיחה והפריון המולך בשלושת חודשי האביב , ועם כמישת הצומח בחום הקיץ הלוהט – מת ויורד שאולה. סביב מותו התנהל פולחן שבו הנשים, המפללות לפרי בטן, היו מבכות את מותו. אף נשות ישראל ערב החורבן הראשון נהגו פולחן זה, כפי שמשתמע מדברי הנביא יחזקאל (ח',יד'): "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז". למרות זאת, נשאר שמו של אליל זה בלוח השנה העברי, לא לפני ש"גיירוהו" חכמים והפכוהו "משלנו". שכן, כך נדרש: אותיות תמו"ז - ראשי תיבות של זמני תשובה ממשמשים ובאים : הכוונה לצום י"ז בתמוז, ימי בין המצרים וט' באב ואחריהם ימי אלול והימים נוראים הממתינים לנו ממש מעבר לפינה.
השנה, ראש חודש תמוז תשפ"א הקדים את זמני התשובה ואת 'ימי בין המיצרים' וקיבלנו תזכורת נוראה לשנאת החינם שגרמה לחורבן הבית: ביום שישי האחרון, א' בתמוז, קבוצת נשות הכותל הגיעה להתפלל כדרכן לרחבת הנשים. הן עשו דרכן לתפילת שחרית בעזרת הנשים כפי שהן עושות מזה קרוב ל 33 שנים אך עוד בטרם הגיעו לרחבת הכותל , קבוצת נערים וגברים לבושים כחרדים, עוטי כיפות וזקן, עם טלית ותפילין תחת זרועם, פגעו בהן, חטפו מידן את המזוודה אשר הכילה את סידורי התפילה לראשי חודשים ותוך שניות עשרות סידוריה נרמסו , נקרעו, הושלכו ונדחפו בזעם רצחני לרצפה ולפח הקרוב. הם המשיכו ללא כל הפרעה לחלל את הקודש– למרות כוחות המשטרה שהיו במקום - ורק צהלות בוז ועיניים רושפות שנאה ניראו ונשמעו מכל עבר .
סידור נשות הכותל לר"ח הוא יחיד במינו בעולם - זכיתי להיות אחת מעורכות המהדורה האחרונה. זהו סידור המיוסד על המשותף הנרחב ועם זאת, מכיר בשונות ומכבדה. סידור רב זרמי יחיד ומיוחד, המיועד לקבוצת נשים המבקשות להתפלל יחד פעם בחודש - בירושלים. זהו סידור הכולל את המלל המקודש בן אלפי השנים – אשר הפורעים אך סיימו לומר כמה דקות לפני שהפנו את שנאתם העיוורת לעברן ודרכו ברגל גסה וגבהות לב על השם המפורש.
ביום שישי האחרון, עת פורסמו התמונות מהכותל הייתי נסערת, עצובה וכואבת כמו שזמן רב לא הייתי: את עוצמת השנאה שהופנתה הבוקר ברחבת הכותל לחברותיי, הרגשתי שנים רבות על בשרי חודש אחר חודש, שנה אחרי שנה עד שעברתי לכפר ורדים, בצפון. אבל ביום שישי האחרון, גם ממקום מושבי בגליל, חשתי את הכאב הצורב. ואת הדמעות על חילול כבוד ה' וכבוד האדם.
במסכת ברכות דף י', מסופר על רבי מאיר שבשכונתו היו חבורות נערים שהרבו להציק ולהתפרע, והיה מכוון בתפילתו לקללם. אמרה לו ברוריה, אשתו : כתוב "יתמו חטאים מן הארץ"[1] - חטאים - ולא חוטאים. אני מצטרפת לתפילתה ומברכת עצמינו לחודש תמוז: הלוואי ויתמו חטאים, חטאים של שנאת חינם, של גבהות לב, של חילול ה', של מחלוקת שאיננה לשם שמיים - הלוואי ויתמו חטאים. או אז "ורשעים עוד אינם". הלוואי, ויתהפך עלינו ראש החודש הזה מיגון לשמחה ויביאו הימים הבאים עלינו בשורות של אהבה ואחווה , שלום ואחדות.
חודש טוב
הרבה נטלי לסטרג'ר
המנין המשפחתי המסורתי כפר ורדים
[1] "יִתַּ֤מּוּ חַטָּאִ֨ים ׀ מִן־הָאָ֡רֶץ וּרְשָׁעִ֤ים ׀ ע֤וֹד אֵינָ֗ם בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־ה' הַֽלְלוּ־יָֽהּ", תהלים ק"ד, ל"ה
