סמינר ההגשמה של נוע"ם התקיים לפני כשבוע בחנתון, והביא יחד את כל פעילי ופעילות מסגרות ההגשמה הנועמיסטים בהווה מכל שלבי מסלולי ההגשמה- שנת השירות, גרעיני הנחל שבמסלול ובפרק משימה ואפילו כמה בוגרי נוע"ם. לסמינר הגיעו גם "המגשימים והמגשימות החדשים", תלמידי/ות כיתה י"ב שחתמו לשנת שירות בנו"עם בשנה הבאה,ובעוד מספר חודשים יחלו שנה של התנדבות ופעילות תנועתית.
עשרים ושישיה נערים ונערות חתמו לשנות השירות שיתקיימו בארבעה מוקדים בשנה הבאה: ירושלים, כרמיאל, קטורה ותל אביב.
כך כתבה אחת מהן, ביילי גולדנברג ספינרד מקטורה, אחרי חזרתה מהסמינר:
בשבת חזרתי מסמינר ההגשמה. לא יכולה להתחיל להסביר כמה רגשות היו שם, אבל אני אנסה. דיברו איתנו מאוד פרקטית על מה ואיפה נהיה שנה הבאה בשנת השירות והנפש שלי פשוט תרגמה כל מילה לרגש אחר, פתאום עלו פחדים, כעסים ותסכול בעיקר.
אני מוצאת את עצמי פתאום חושבת על עם מי ישימו אותי בקומונה, איפה היא תהיה, איזה התנדבויות יהיו לי, איפה אני אמצא את עצמי בכל מסגרת ובעיקר בתנועה? אם אני מתישהו אי- פעם בכלל אצא מנוע"ם? איפה הערכים של התנועה פוגשים אותי בחיי יום? איך אני אצליח לגשר על הפערים בין החיים האישיים שלי לדרישות של התנועה ושל שאר בני הקומונה שיהיו איתי? בקיצור על מה לא חשבתי. ואז הגיעה שבת. השלווה של שבת בנוע"ם גרמה לי להרגיש תחושות שונות: בטחון, שמחה ואופטימיות לדרך החדשה שאנחנו יוצאים אליה במסגרת שנת השירות. אחרי ההבדלה, הבטחתי לעצמי לתת מקום לכל המחשבות המלחיצות על שנה הבאה אבל לדעת לאזן אותן עם מחשבות טובות, על כמה אני אוהבת את השכבה שלנו, איזה קומונות טובות יש, על האכפתיות של הצוות של השנת שירות שלנו. בחתימה שלנו חתמנו והבטחנו לתת אמון באנשים סביבינו ואני מאחלת לכולנו לתת את האמון הזה באמת מכל הלב, להאמין שיהיה טוב כי ניצור טוב ופשוט ללכת אל תוך הלא נודע של החיים עצמם.
