כי תוליד בנים ובני בנים…
על אף שיותר מחצי חודש תמוז עובר לפני בואה של תענית י"ז, כבר מברכת החודש מתחילים לחשוב על התקופה הקשה הזאת בתודעה היהודית: חורבן ואבל מחד גיסא, ומאידך, תהיות על הרלוונטיות של ימים אלה במדינה ריבונית משגשגת (אם כי, רחוקה ממושלמת). במשנה, יש חיבור מובהק בין אירועי י״ז בתמוז, הנחשב לתענית ״קלה״ יותר, לאירועי ט׳ באב, הנחשב לתענית חמורה עם ריבוי איסורים.
י״ז בתמוז, לפי המתואר במשנה (תענית ד:ו), מציין יום של שבר: ״נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.״ השבר הראשון של העם היהודי קרה רק בימים הראשונים של העם כעם: משה יורד מן הר סיני לאחר 40 יום של קבלת התורה, רואה את העגל הזהב, ושובר את לוחות הברית אותם הוא מוריד אל העם. עוברות שנים רבות, ובתוך בית המקדש, בי״ז תמוז, לא מעלים את קרבן התמיד, הקרבן היומי (פעמיים ביום ליתר דיוק) שאיתו פותחים וסוגרים את יום העבודה במקדש-- באותו יום שברו את השגרה הקדושה. בתקופת הבית השני, הרומאים פרצו את חומות ירושלים, ולכן שברו את הביטחון שהיה לעיר. ובאותו היום, לפני חורבן הבית השני, אפוסטמוס אחד (איננו יודעים מיהו) שבר גם הוא את הקדושה של המסורת-- על ידי שריפת התורה-- ושל המצוות-- על ידי העמדת הצלם. גם ט׳ באב מציין 5 אירועים טראומטיים לעם, כולל את חורבן בית המקדש פעמיים ו 3 ארועים שקשורים ליכולתינו לחיות ולצמוח בארץ ישראל: הגזרה שמנעה כניסה לארץ לעם בעקבות חטא המרגלים, והרס לערים ביתר וירושלים.
מה משותף לכל האירועים של י״ז בתמוז? בזמן שהם ארעו, הם היו אסון גדול לעם היהודי, אבל היה תיקון לשבר. משה כתב את הלוחות בשנית, ואותם לוחות ליוו את העם בכניסתם לארץ ובקרבות רבים; התמיד חודש ועם הזמן הוחלף בתפילות קבע; אפילו בזמן התלמוד לא ידעו מי היה אפוסטמוס; וגם חומות ירושלים נבנו מחדש. את הצלקות של ט׳ באב עוד יש לנו, וגם הן הוקלו עם הזמן: אנחנו אכן מתפללים לבניית בית המקדש מחדש, אבל אנחנו נמצאים במדינה ריבונית בארצינו ואין ספק כי העיר ירושלים צומחת.
לפי מורי ורבי הרב אברהם (אל) לויס ז״ל, הנחמה הגדולה לימים הקשים כבר מתחילה בט׳ באב בבוקר בקריאה בתורה. שם קוראים את המילים (דברים ד:כה) ״כי תוליד בנים ובני בנים״. לפי הרב לויס, מילים אלה מורות על המשך הקיום של העם היהודי: יהיו אסונות, אבל תולידו ילדים, תמשיכו להתמודד עם השבר, ועם הזמן, נתגבר עליהם. כדי לראות את הנבואה הזאת מתגשמת, רק צריכים לבקר בעזרת ישראל בימי תמוז: שם אפשר לראות את התוצאות של אלפי יהודים שלא וויתרו על התקווה למרות השברים, שם אפשר לראות את הבנים והבנות אשר נולדו, אשר ממשיכים את המסורות של הדורות הקודמים, אפשר חוגגים את יהדותם בדרך שלהם בירושלים. האתגרים לא נעלמים ולא כל פצע מתרפא בין יום, אבל יש המשך. מותר ואפילו כדאי להתאבל על אירועים שהיו, אבל אפשר לדעת שהנחמה כבר קיימת.
חודש טוב
הרב ארי חסיד
רב המניין השוויוני, מזכרת בתיה
