רק לפני שבוע חגגנו את חג שמיני עצרת, אחרי חודש שלם של חגים וימים נוראים. מתוך שלושים הימים בחודש תשרי, שנים-עשר ימים של שמחה ואושר, חשבון רוחני וצמיחה אישית. ואף יותר, אם נספור את עשרת ימי תשובה בין ראש השנה ליום כיפור. ועכשיו, לאחר חודש עסוק ומלא בחוויות ושיאים רוחניים, אנחנו פתאום נכנסים לחודש חשוון, שמדרש חז"ל מכנה "מרחשוון".
מדוע?
"מר", כי אין חגים או יום טוב במהלך כל החודש. זה מעניין שחשוון ידוע כחודש ה"מר", ולא חודש אב, שיש בתוכו היום אבל הלאומי, ט' באב. אני רואה זאת כאילו כל שיח, גם אם הוא שיח מר וקשה של אבל, הוא "מתוק" יותר במובן שכל קשר בינינו לבין בורא העולם הוא משמעתי.
אם כך, עדיין עומדת לפננו השאלה- למה אחרי כל כך הרבה התרגשות, שמחה וצהלה, אלוהים לכאורה מתנתק מאיתנו לחודש שלם?
ההסבר נמצא בקשר הטבוע בין החג האחרון של תשרי, שהוא שמיני עצרת, לחודש חשוון ה"ריק".
נתחיל קודם בהסבר על למה מציינים את שמיני עצרת. הרי, בניגוד לפסח או שבועות, אין אזכור בתורה לאירוע לאומי היסטורי להנציח בו. אין פעילות מיוחדת מלבד סדר קרבן מיוחד, דבר שבימינו כבר לא קיים כי אין בית המקדש.
בספר ויקרא, כג:ל"ו, אלוהים מצווה לנו כך: "שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה'; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה', עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ."
בספר במדבר, פרק כט פסוק ל"ה כתוב שוב: "בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ."
שמיני עצרת אינה מקבלת תאריך מוגדר, שבתוב שהיא ביום השמיני, הכוונה היא ביחס להתחלה של חג הסוכות.
ככתוב במסכת סוכה בתלמוד (מח): …פַּיִיס בִּפְנֵי עַצְמוֹ. זְמַן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. קׇרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שִׁירָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ."
רש"י מפרש "רגל בפני עצמו - שאין יושבין בסוכה:" בשמיני עצרת הוא חג בפני עצמו, שבאופן מכוון אנחנו לא יושבים בסוכה, למרות שהיא עדיין בנויה וזמינה! רש"י ממשיך במסכת סוכה (נה:ב)ככתוב: "אָמַר, בָּנַי בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עַכְּבוּ עִמִּי עוֹד יוֹם אֶחָד, קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם:"
שמיני עצרת היא הדרך של אלוהים לבקש עוד יום חג, שהוא חפץ ונהנה מהנוכחות שלנו כמו שאנחנו חפצים ונהנים מקירבתו. הסיבה של הוספת שמיני עצרת במקום פשוט עוד יום לסוכות היא שבחג שמיני עצרת אנחנו חוגגים דווקא את כניסתנו חזרה לביתנו. בשבעת הימים שאנחנו חיים ככל שניתן בתוך הסוכה, אלוהים מקדש את כל עשייתנו בתוך הסוכה, כך שכל דבר שעושים בסוכה הוא מקודש במסגרת המצווה לשבת בסוכה. כל פעולה כמו שיחה, קריאת ספר, אכילה וכו', מעלה אותנו, והחולין וגשמיים הופכים להיות קדושים ורוחניים. אולם לאחר סוכות הקדוש ברוך הוא, בתבונתו, ממשיך בתהליך, ומקדש לנו את ביתנו ועשיית ביתנו, עם שובנו פנימה דרך העצרת היא, יום מיוחד שאנחנו חוגגים ביחד כעם עם אלוהינו. שאנחנו חיים בביתנו כל השנה, אנחנו מתרגלים לסביבה שלנו ושגרת החיים הופכת להיות חסר משמעות או זכות.
ביהדות אנו לומדים שברא אלוהים את הכל, הרוחני והגשמי, ושיש להכל משמעות ואפילו קדושה. רק לאחר עזיבתנו 4 קירות וגג ביתנו ושיכון חשוף לטבע נוכל לחזור בביטחון עם הקדושה שהוחדר בנו וסביבנו במהלך סוכות.
חודש חשוון הוא עוד המשך של התהליך הזה, אלא שלאחר חודש שלם שאלוהים מטפח ומחדש את הישות הרוחנית שלנו, האחראיות עכשיו נופלת עלינו להשתמש במגירות נשמתנו. עלינו לאסוף (הרי חג הסוכות גם הוא חג האסיף!) את השמחה, המשמעות והקדושה ולפזר אלו בעולם דרך המעשים שלנו. יש לנו תקופה יחסית ארוכה של "שגרה". בחזרה לשגרה הזאת, עלינו למצוא את הקדושה והטוב שיש בכל דבר, לייצר הטוב והקדושה איפה שאנחנו לא מוצאים, ואיפה שלא ניתן- לתקנו.
יש לנו מזל שהבחירות (הפעם!) דווקא נפלו בחודש הזה. מבין הדיבור המלוכלך, ההטחות שהתפזרו ועסקאות מתחת לשולחן קשה לזכור שיש בכל מהלך פוטנציאל לטוב ולקדושה. התרבות השלילית אכן קיימת בפוליטיקה, אך עלינו לפסול הצד הזה בתרבות שלנו, כי הוא לא ברוח חשוון, ולא ברוח העם היהודי. עלינו להשתמש בהזדמנות הזאת (שוב!) להוציא מממגרות נשמתנו ולפזר את הקדושה והטוב שבעצמנו למדינה שלנו, לעם שלנו ולעולם כולו.
חודש חשוון שמח וקדוש!
דוד עז
מ"מ רב תנועת הנוער נוע"ם