יש אומרים שהלב של ההגדה של פסח הוא הטקסט "ארמי אובד אבי" מספר דברים, המלווה בהגדה עם מדרשים והסברים רבים מחכמנו. הטקסט הזה אפשר לראות אותו כתפילה ה"קבועה" הראשונה ביהדות והיה צריך להיאמר בזמן הגשת הביכורים במקדש. החלק ראשון של הטקסט הוא מעין סיכום של ההיסטוריה של עם ישראל והשתלשלות האירועים שאפשרו למגיש לעמוד במקדש עם פרי אדמתו.
מגילת העצמאות היא אחד המסמכים החשובים בהיסטוריה של עם ישראל בכלל ומדינת ישראל בפרט. לא רק כסמל של החזרה של העם לארצו התחלת עצמאותו, אלא כמורה דרך של הערכים שעליהם מושתתת המדינה החדשה. כמו עם "ארמי אובד אבי", גם מגילת עצמאות מתחילה עם סיכום של ההיסטוריה של עם ישראל, הקשר שלו עם ארץ ישראל, הסבל של הגולה, הכמיהה לארץ והזועה של השואה. כמו עם הטקסט של דברים, גם גך הסיכום מספר איך החותם של מגילת העצמאות הגיע לרגע המרגש הזה.
שני הטקסט המכוננים האלו מספרים על נרטיבים, על סיפורים שנותנים משמעות לחיינו, שאנו מספרים לעצמנו ולדורות הבאים. התקופה הזאת של השנה היא תקופת הנרטיב, מעין באנו, מיציאת מצרים בפסח, דרך השואה, מלחמות ישראל ועד יום העצמאות. נמשיך אחרי זה עם יום ירושלים ועם שבועות נסגור את המעגל.
"ארמי אובד אבי" מתחיל עם הירידה למצרים אבל נאמר במעמד של הגשת הביכורים בחג השבועות, חג מתן תורה, הטקסט מקשר בין פסח לשבועות, בין החירות כעם לאחריות וקבלת משמעות כעם. בין לבין, יש לנו את מה שמוזכר במגילת עצמאות, חווית הגולה (גם מתחבר עם ל"ג בעומר כחוויה של כיבוש זר), שפל השואה וקוממיות העם מחדש בארצו. בין "בארץ ישראל קם העם היהודי"... עד "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל".
וכשאנחנו מתקרבים ליום העצמאות ואחרי זה למודעים שבהמשך חודש אייר וסוון, עם איזה נרטיב אנו מגיעים? מה הסיפור שלנו? מעין באנו? מה אנו עושים כאן ולאן אנו רוצים להגיע?
כשהודורת הבאים אחרינו יבואו לדבר על הנרטיב שלהם, יבואו לספר מעין הם באים, מה יגידו? האם יראו אחורה בגאווה ויקבלו השראה? האם אנו נהווה דוגמא על איך לא להתנהג? ההיסטוריה של מחר מתרחשת היום, אנחנו הארמי-ישראלי האובד הזה, לאן נרד? האם נזכה בסופו של דבר להביא את הביכורים של מאמצנו בשמחה ובגאווה?
חודש טוב וחג עצמאות שמח
הרב מיכאל אבן דוד
קהילת 'אשל אברהם'
באר שבע
