"חייב כל אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"
במסכת פסחים (דף קטז) רבן גמליאל אומר לנו ש: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות י"ג) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לקראת ליל הסדר השנה אמירה חז"לית זו תלווה אותנו ביתר שאת. חז"ל מצווים כל אחד ואחת מאתנו לראות את חיינו כאילו אנו יצאנו ממצרים. איזו תעוזה ואיזה חשיבה מקורית הייתה לקדמונינו. אך אמירה זו אינה מחשבתית בלבד. ישנו עומק ומשמעות יסודית לאותה אמירה בה נוכל להתמקד השנה ואותה נקיים.
המצוות של חז"ל הן דרך חיים דרכה אנו עובדים על הנוכחות ומתחברים לאלוהות. המצוות אינן רק משמשות כתמרור שמזכיר ואומר לנו היכן עלינו לעצור ולחכות, אלא נחוות כמו ראיית הפנים של אהוב או אהובה שלנו, ראיה המעלה אצלנו את האהבה והנוכחות. התמרור ששמו מצוות, פועל בנפש האדם שתי פעולות בו זמנית, הוא מזכיר לנו את האלוהים בכלליותו, ובאופן פרטי, הוא מזכיר לנו ערכים ספציפיים אותם ניתן לקיים.
וכך בקשת החירות מזכירה לנו מספר דברים:
ראשית, חז"ל מזכירים לנו מה הוא הדבר המאפיין את הזהות היהודית- להיות בן חורין. הזהות שלנו לא נקבעת על פי כמות הכסף שיש לנו, או כמות החברים שיש לנו, או אפילו אם נולדנו למשפחה כזאת או אחרת- אנו מי שאנו - בעלי זהות של בני ובנות חורין.
שנית כל, אם כל דור ודור עלינו לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים כנראה שבכל רגע ורגע יש בנו משהו שצריך לצאת מעבדות לחירות. בכל רגע ורגע עלינו לעשות את הפעולה של יציאה. את הפעולה של השארת דברים מסוימים מאחור ולהיכנס לעולם של חורין.
שלישית, אם נבטל את המחשבה שאלוהים זה קול חיצוני (של גבר בוגר) המדבר איתנו, וננסה לקבל את ההבנה שקול אלוהים מתגלה לכל אחד ואחת מאיתנו בתוכינו בקול המיוחד לנו. עלינו בליל הסדר לפעול על מנת להצליח לשמוע קול זה הקורא לנו לצאת לדרך- וכך גם העבדות וגם החירות יהיו אינדיבידואלים ואישיים לכל אדם.
ולכן, השנה כאשר ניגש לאכול את המצות, לשתות את היין, להסב על שמאל ואפילו לחפש את האפיקומן. עלינו למצוא מה באותם דברים גורמים ודוחפים אותנו להתקרב לחירות האישית שלנו.
חודש טוב
וחג פסח שמח
הרב ירח ב. מאריסדורף
רב נוע"ם
