לאלה שנולדנו בחלק הדרומי של העולם (כמוני, שנולדתי בדרום אמריקה), כל החגים והמועדים של הלוח העברי המצוינים בתקופה הזו של השנה מקבלים פחות התייחסות. זוהי תקופת קיץ שם, אין לימודים בבתי הספר היהודים, אין פעילויות בתנועות הנוער הציוניות ורוב חברי הקהילה נמצאים בחופשה.
ט"ו בשבט – שנחגוג בחודש הזה- הוא אחד מהמועדים האלה. מילדותי בפרגוואי, אני זוכרת שביום מסוים בקיץ היו קוראים לכל הילדים ששיחקו במועדון הקהילה לצאת מהבריכה למספר דקות, לעמוד על הדשא בפינה מסוימת ולראות איך מישהו נוטע עץ, אומר שני משפטים על ט"ו בשבט. היינו עושים זאת וחוזרים במהירות לבריכה. במקביל, במידעון של הקהילה ציינו את התאריך כדי לבקש תרומות לקק"ל שישמשו לנטיעת עצים בארץ ישראל.
חז"ל בחרו בחודש שבט כדי לקבוע את "ראש השנה לאילנות" כי זו עונת הגשמים בארץ ישראל, העצים מתחילים ללבלב - למשל השקדייה, והשדות מתמלאים בפרחי בר צבעוניים.
חכמי הקבלה גיבשו את תאריך הזה כחג עם מנהגים מיוחדים. הקונטרס "פרי עץ הדר" – שפורסם בצפת באמצע המאה השבע-עשרה, הוקדש כולו ל"תיקון ליל ט"ו בשבט" ובו פרטים על אכילתם של שלושים מיני פירות תוך ברכות, תפילות ולימוד. אחד המנהגים הבולטים בספר הוא סדר שתיית ארבע כוסות יין- בצבעים המשתנים בהדרגה מכוס לכוס, מן הלבן אל האדום- בין הפרקים השונים של אכילת פירות.
צמיחתו של ט"ו בשבט כחג הייתה דווקא על רקע הניתוק הפיזי של עם ישראל מארץ ישראל. היה זה חג שסימל את הגעגועים לארץ, לנופיה ולפירותיה.
אני מרגישה שאני עשיתי את ה"תיקון" האישי שלי עם החג הזה בשנים הראשונות לאחר שעליתי לארץ, כשהנחתי סדרי ט"ו בשבט בספרדית לעולים חדשים מאמריקה הלטינית במרכזי קליטה שונים ובקהילות שונות של התנועה המסורתית ברחבי בארץ.
בנוסף לזה, הרגע הכי מרגש עבורי היה כשבפעם הראשונה נטעתי עץ במו ידי בארץ ישראל באחד היערות של קק"ל, שסימל כמין סגירת מעגל בחיי, בין ציון התאריך הזה בצד השני של העולם לחגיגת חג הנטיעות האמיתי.
אני מאחלת לכולנו – כיחידים וכחלק מהתנועה המסורתית, שנמשיך לחזק את הקשר העמוק בין עם ישראל –בכל מקום בעולם שאנו נמצאים- לארץ ישראל, כפי שמנהגי ט"ו בשבט מבטאים.
חודש טוב!
הרבָּה סנדרה קוכמן
הקהילה המסורתית משפחתית בבית הכרם
