בחודש טבת בואו נתחזק ונתחמם ב-״מקום השלישי״ שלנו...
האם שמעתם? אנו כבר לא נפגשים פנים אל פנים עם חברים!
שמעתי לאחרונה בפאדקאסט על מחקר שגילה שאם מעמידים בפנינו לבחור בין לאבד את הרכב או את הנייד היינו בוחרים לאבד את ..... אכן, הרכב.
אנחנו שקועים בפינות המקוטבות שנלו ... איפה המכנה המשותף? הניואנס? הנכונות לתת לזולת להינות מחמת הספק?
אנו בימים הראשונים של חודש טבת, ששמו מבוסס על האכדית פירושו ״משהו ששוקעים בו״. שם מתאים לעונה של גשמים ובוץ. אנו נוטים לא לגלגל רחוק, אלא לחפש את החום והחיבוק של הבית אפילו אם זה יגרום לנו קצת בדידות. ובדיוק ברגע זה המסורת שלנו דוחפת אותנו החוצה.
״אל תפרוש מן הציבור״ מלמדת אותנו את משנה אבות. לא משנה מה מזג האוויר עושה, עלינו להרים מנין, לקרוא בתורה, לאפשר לחברנו לומר קדיש.
במרכז חווייתנו כעם זו הקהילה. ובמרכז כל קהילה יהודית יש ... יהודים. בכל גוונינו, בכל גישות השונות שלנו.
ישנו סיפור על שני חברים מתמידים על ספסלי בית הכנסת, יוסי ודודי. מדי שבת בשבתו ישבו שניהם יחד, יוסי עטוף בטליתו, ודודי מסתכל בתקרה, מדפדף בעיתון בוקר אחד, בדרך לקידוש עוד חבר ניגש לדודי ושאל אותו ״למה את פה כל שבת? זה ברור שאתה לא פה להתפלל!״ ודודי הגיב ברוגע - ״אכן. יוסי בא לדבר עם אלוהים, ואני בא לדבר עם יוסי!״ אנחנו מחפשים קהילה, באים ומשתתפים בקהילות לשנו מכל מיני סיבות, וכל הסיבות שגורמות אותנו לחפש קהילה הן מוצדקות לגמרי.
הרב דוד טאויטש חיבר ספר מבריק על התופעה של קהילה רוחנית ובו הוא כתב: "האם זוכרים את האמירה הישנה, "אם הבית הוא מקום שכשאתה מגיע אליו חייבים לקבל אותך. קהילה אמיתית היא סוג כזה של בית. היא מבינה, כמו שנאמר בספר בראשית, שכולנו נוצרים בצלם אלוהים, שכל בן אנוש הוא יצור בעל ערך אינסופי.*
קהילה קדושה היא קרקע פורייה לגדל קהילה תומכת בה ערכים משותפים יכולים לעודד יחסי אמון. התפיסה הקהילתית הניגודית היא המוסר העכשווי שאיש לא רשאי "לפלוש" לפרטיותנו. זו לא מוסר חיובי, זה שיקוף של חיים בחברה מפולגת. בקהילה בריאה קיימת דינמיקה פעילה של אמון ואחריות הדדית לחולי הקהילה, קשישי הקהילה, ילדי הקהילה. עזרה, שיתוף בנטל, מתן תמיכה והדרכה הם כל הדינמיקה הטבעית של הקהילה.
הקהילה מחזקת את הערכים החשובים לנו. החיברות החזקה ביותר של ילדינו מחוץ לבתינו, מתרחשת בכל מסגרת שהיא הקהילה שלנו, אם יש לנו אחת כזו. אם אנו לא מגדלים את ילדינו בתודעה בקהילה, אנו משאירים את החיברות של ילדינו לכוחות תרבותיים אקראיים.
לפני כמה שנים, בקשתי מחברי הקהילה שלי לשתף אותנו בחוויות הקהילתיות הכי משמעותיות שלהם.
חבר אחד כתב: זה אומר להיות מסוגל להישמע ולהיות מסוגל להקשיב לאחרים שאולי לא חולקים את השקפותיי." בקהילה המשתרעת על פני דורות, השקפות תיאולוגיות ורמות חינוכיות וכלכליות, הערכים המשותפים ורשת האמון שציינתי זקוקים להיות מושרשים בכבוד הדדי ואפילו בחיבה למי שצעד למקצב המתופפים השונים. צועדים לקצב של מתופפים שונים, אך עדיין כולם צועדים לאותו כיוון.
סוציולוג אמריקאי מבריק בשנות השמונים, ריי אולדנברג, זיהה מרכיב חיוני בחברה התומכת ברווחת תושביה. הוא קרא לזה ״המקום שלישי שלך.״ מה זה מקום שלישי? ובכן, המקום הראשון שלנו הוא הבית. המקום השני שלנו הוא המקום בו עובדים. והמקום השלישי שלנו הוא המקום בו אנחנו מוציאים את "החב׳רה" שלנו, שם אנו מוציאים את קהילתנו.
אז בקור של טבת, אני מציעה לכולכם לחפש ב״מקום השלישי״ שלכם וגם לחזק אותו. להביא את היצירתיות שלכם בבישול או בארגון, ברוחניות או בפעילות ילדים. אנו יוצרים לעצמנו מקום שלישי כאשר כל מי שהולך בדלת מוכן לשתף את עצמם במשותף ולחגוג את הכישרונות עם אחרים. ככה יוצרים מקום שלישי וככה יוצרים טבת חם ונעים!
חודש טוב
הרבה איימי לוין,
קהילת סוכת שלום, רמת ישי
(Rabbi David Teutsch, Spiritual Community: The Power to Restore Hope, Commitment and Joy).
