עד השבת האחרונה, היה הבדל בין קריאת התורה בחו״ל לבין הקריאה בארץ ישראל. בעקבות הוספת יום טוב שני של גלויות בחג הפסח, ״נפרדנו״ לארוך כמה חודשים, אבל אנחנו נשוב לקרוא ביחד את פרשת דברים בשבת חזון. השבת המיוחד הזו מקבלת את שמה בעקבות ההפטרה, האחרונה מבין ׳תלתא דפורענותא׳ שלשת ההפטרות שבין י״ז בתמוז לבין ט׳ באב. תמיד יוצא שקוראים את פרשת דברים בשבת חזון, בין יתר הסיבות, בגלל הפועתו של פסוק שנאמר ע״י משה רבנו ע״ה: ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם״ (דב׳ א, 12). קהילות אשכנז נהגו לקרוא את הפסוק הזה בטעמים של מגילת איכה.
אך מעבר למנהגים האלה, אפשר לראות בהתאחדות הזו, מסר נוסף, יהודי התפוצות ואנחנו, יהודי ארץ ישראל, התקדמנו בקצב שונה בקריאת התורה, ובכלל ב׳קצב היהודי׳ שלנו, האתגרים והוויכוחים של היהדות בישראל הם שונים מאלו אשר בחו״ל, ולפעמים אנו מרגישים את המתח שבין שני העולמות האלה. במיוחד בתנועה המסורתית, יהיו כאלו שיאשימו את התנועה בארץ שהיא יותר מדי ׳שמרנית׳, ומהצד השני יישמעו קולות שאומרות ליהדות המסורתית בחו״ל, שהיא ליברלית מדי. ההבדל בין הקריאות בפרשת השבוע, לפעמים מראה את ההבדל בה אנחנו קוראים את העולם היהודי.
עד שמשהו קורה…
עד ששוב המפלצות מזכירות לנו שאנחנו עם אחד, גוי אחד בארץ, אמנם מפוזר ומפורד בין העמים, אבל אנחנו עם אחד.
לקראת סוף שנת 2018, חווינו את זה שוב, הפעם בפיטסבורג, בקהילת עץ חיים. י״ח בחשוון, 27 באוקטובר, מחבל נכנס לבית הכנסת ורצח 11 נשמות שהתפללו תפילות שבת.
כתגובה לטבח הנוראי, התאחדנו בארץ ובחו״ל, קולות מכל הקשת הדתית ושל כל הזרמים קראו לקריעות של אבל, והרגשנו שאנחנו עם אחד. כי אל מול האסון, נוכח הפורענות הבלתי פוסקת לא ניתן אלא להתאחד. לפני ט׳ באב, אנחנו נתאחד, האיחוד יחזור בשבת חזון, לפני שנקרא שוב על האסונות השונים שתקפו את עם ישראל לאורך הדורות. היינו מופרדים, אבל התאחדנו, מין סימן של הפסוק ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהי׳ צ״א 15). אך כפי שאמר הרב ד״ר בני לאו בנאומו אחרי אותו הפיגוע בארה״ב, להתאחד אחרי מקרים קשים של מוות ורצח, אנחנו יודעים, מה שחסר לנו זה לעבור את מבחן החיים, להיות מוכנים להגיד ״עִמּוֹ אָנֹכִי בַשִׂמְחָה״ בחיים!. בעזרת סיפור תלמודי של יצור בעל שני ראשים שהגיע לפני שלמה המלך ותבע לקבל ירושה כפולה הואיל ומדובר בשתי ישויות שונות. שלמה המלך בחכמתו אמרי כי צריך לשפוך על אחד מהראשים מים רותחים, אם הראש השני יצעק… סימן שמדובר בבן אדם אחד… וכך קרה, בעל שני הראשים צווח ואמר: אנחנו מתים.
קל לנו יותר להתאחד עם שאר חלקי העם, לא רק עם אלה שבחו״ל, אלא אפילו עם אלה שבארץ ישראל, כאשר קשה לנו. כשיש חלילה מלחמה, או כל אסון אחר, אך המבחן האמיתי הוא לא רק לבכות בכי מר ביחד, אלא לבכות מהתרגשות ומשמחה ביחד. יהי רצון ונוכל להתאחד לרגעים של אושר ושמחה, ושיתקיימו בנו דבריו של זכריה הנביא: ״צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״ (זכ׳ ח 19).
חודש טוב
דוד אריאס וייל
קהילת מוריה, חיפה
