בחודש שעבר טסתי עם רעייתי לחופשה קצרה באמסטרדם. החופשה היתה טובה ומשמחת, כמתבקש. אך שלושה אירועים הותירו עלי רושם במיוחד.
הראשון, כשהגענו לביקורת הדרכונים בשדה התעופה באמסטרדם, בעודנו מתקרבים לבקר הגבולות התחילו חששותינו באשר לשאלות שיופנו אלינו כשיראה מאין הגענו. הגענו אליו, נתנו לו את הדרכונים הישראלים שלנו, ועל פניו עלה חיוך, אמר "מה נשמע?" והחתים את הדרכונים במהירות.
המפגש השני היה מקרי יותר. בעקבות הכרותינו המוגבלת עם העיר, פנינו ברחוב לאישה וביקשנו הנחיות להגיע למוזיאון. התפתחה בינינו שיחה קצרה, והיא שאלה אותנו מנין אנחנו. ומיד הראש מתמלא במחשבות. האם כדאי כאן, במרכז עיר זרה להצהיר על היותינו ישראלים? או שאולי קל יותר פשוט לומר שהגענו ממדינה אחרת ולסיים את השיחה. ובכל זאת, ענינו "ישראל" ולרגע, תהינו מה תהיה תגובתה. היא, בלי לחשוב פעמיים הנהנה בחיוב ואמרה "אני אוהבת את ישראל מאוד" וסיפרה על עבודתה, על הממשקים הרבים בהם היא פוגשת אנשי עסקים ישראלים ועל ביקוריה העסקיים בארץ.
והאירוע השלישי, הוא כבר התרחש כשהרחקנו ונסענו לעיר הארלם הנמצאת במרחק קצר מאמסטרדם. ביקרנו שם בבית אוונגליסטי "קורי תן בום" מקום בו הצילה המשפחה 800 יהודים בזמן השואה, מתוך אמונה נוצרית אדוקה שהתנגדה למעשיהם של הנאצים. עמדנו בסיור המודרך, ובפתיחה שאל המדריך את עשרים האנשים שהשתתפו בסיור מאיפה הגיעו. הפעם ענינו בטבעיות גדולה יותר. ומבטיהם של כל החברים בקבוצה הופנו אלינו בהערצה כמעט. "אתם ממש מארץ הקודש?" שאלו בפליאה והתרגשות.
פרשת 'נשא' אותה אנו קוראים בשבת הקרובה, ממשיכה את הסיפור שקראנו בפרשת 'במדבר' המתייחסת למיקומו של כל שבט, גם ברמה הפיסית, היכן יעמוד, ילך ויחנה. וגם לדגלים והסמלים אותם מניפים כל אחד מהשבטים במהלך המסע במדבר.
"וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם". הפסוק הזה הדהד במוחי זמן רב אחרי שחזרתי מאמסטרדם. גם היום, אנו נושאים, כל איש ואישה, את דגל המחנה שלנו. גם כשאנו מהלכים בתוך המחנה, אך בעיקר כאשר אנו יוצאים ממנו והולכים לבקר במחנות אחרים. בצאתינו מהמחנה שלנו, כשאנו מתבקשים להניף את הדגל ואת הסמלים שמגדירים אותנו, חשוב להגדיר מה הם אותם ערכים שנחרוט על דגלינו. להתעקש שהדגל שלנו יורכב מסובלנות, אכפתיות, צדקה, תיקון עולם ונאמנות לעם ישראל וארץ ישראל.
אלו הדגלים שלנו. הבה נניפם בכבוד, בגאווה, בשמחה. ונצא ונחזור בשלום.
חודש טוב
וחג שבועות שמח
הרב ארני בן-דור
קהילת יער רמות ירושלים