היסטוריה בנוע"ם החודש, כשקבוצת נערות ונערים יצאו לראשונה בתולדות התנועה למסע לפולין. המסע הייחודי התקיים בשיתוף פעולה עם תנועה בני המושבים, ויצאו אליה 14 בנות ובני נוער מנוע"ם.
במהלך שנות התיכון יוצאים פעמים רבות בני ובנות הנוער מבתי הספר בישראל למסעות לפולין עם בתי הספר שלהם, שנים רבות חלמו התיכונסטים בנוע"ם על מסע שיאגד את הלימוד והחיבור לשואה, יחד עם ערכי היהדות הבאים לידי ביטוי בנוע"ם. השנה הבשילה ההזדמנות והמשלחת יצאה החודש לביקור של שבוע בנקודות ציון חשובות בזכרון השואה. המסע כולו התנהל עם גדש מרכזי על מיקומן של תנועות הנוער ובני הנוער במהלך מלחמת העולם השניה והשואה. בין היתר ביקרו בקרקוב, וורשה ולובלין ולמדו על מאות שנים של קהילה יהודית מפוארת ומלאת הדר שנגדעה עם כיבוש הנאצים. המשלחת ביקרה גם במחנות הריכוז וההשמדה אשוויץ, מיידאניק, טרבלינקה, ביערות המות וקברי האחים.
ייחודיותה של נוע"ם במהלך המסע היתה ניכרת. בנקודות רבות במסע הקריאו ושרו המשתתפים בתפילות משותפות, לאורך כל המסע הסתובבו עם דגל ישראל וספר ונשאו ספר תורה. הפעילות והפעילים הובילו קריאת מגילה לפורים והבדלה לחברי המשלחת כולה (שכללה גם פעילים מתנועת בני המושבים).בנוסף- שיתוף פעולה מרגש הביא את הנוע"מיסטים לתפילת ערב שישי עם הקהילה המסורתית המקומית בוורשה, והתקיימה תפילה מרוממת ומרגשת עבור כל המשתתפים.
צפו בתפילתם של בני ובנות הנוער אחרי ביקור מורכב ומרגש במחנה מייאדנק:
מילים שכתבה ברקת רימר- מהמשתתפות במסע
במהלך המסע היה קשה לא לחשוב על זה. לא לחשוב מה ההבדל בין ביקור ביד ושם לביקור במיידנק. מה ההבדל בין לשיר ביום השואה ללשיר באושוויץ. מה ההבדל בין פעולת ערב באכסנייה בארץ לפעולת ערב במלון בפולין. למה בעצם יצאתי למסע? היה קשה לא לחשוב על זה במסע אבל לשמחתי הצלחתי להפנים שאני עוד לא יודעת. וזה לגמרי בסדר. היום, שבוע וקצת אחרי המסע אני יודעת קצת למה יצאתי למסע. בטוחה שזה לא הסוף והמחשבה הזאת תעלה לי עוד הרבה ויהיו עוד ועוד תשובות ועוד ועוד שאלות. בנתיים אני יכולה להגיד שלא יצאתי למסע כדי לבכות, ולא יצאתי למסע כדי להיכנס לדיכאון.
יצאתי למסע כדי ללמוד
יצאתי למסע כדי לראות
יצאתי למסע כדי לנסות להתחיל להבין את כל התהליך, את כל הסיפור. לא פרקים של השואה.
יצאתי למסע כדי להרגיש. זה לא משנה איזה רגש, אבל כדי להרגיש.
ויצאתי למסע כדי להבין למה אני יוצאת למסע. וכדי לחזור ולהגיד מזל שיצאתי למסע.
וזכות שיצאתי למסע. ועוד יותר זכות שיצאתי למסע עם נוע"ם.
התנועה שלי, הבית שלי.
אז למה יצאתי למסע עם נוע"ם?
יצאתי למסע עם נוע"ם מאותם סיבות שיצאתי למסע שכתבתי לפני כן. אבל הרבה יותר מזה.
יצאתי למסע עם נוע"ם כדי לשמור שבת, כדי להתפלל כדי להוסיף למסע שלי את הפן הדתי שכל כך חשוב לי.
ויצאתי למסע עם נוע"ם בשביל שלושה אירועים, שלושה רגעים, שאני אני כנראה אזכור לעד.
בשביל להתפלל בבית כנסת קונסרבטיבי בוורשה, באמצע מסע לפולין ולהתרגש מתפילה כמו שלא התרגשתי מעולם. ולשיר כל כך חזק עם כל כך הרבה כוונה שכבר ממש לא משנה מה בכלל קורה מסביבנו כי כולנו כל כך בתוך זה כמו שלא ראיתי מעולם.
ולחזור למלון ולא להפסיק לחשוב על הדבר המטורף הזה שחווינו. המרומם, המרגש והמדהים שהיה כל כך הרבה מעבר לתפילה.
ובשביל לעמוד ביער לופחובה וכשהמדריך אומר לחשוב על מקום בטבע שהוא הבית לחשוב אוטומטית על יער בן שמן וער חנתון. ןלהגיע לפעולת הערב באותו יום ולהבין שאני ממש לא היחידה שחשבה את זה. יותר מחצי מהקבוצה, חשבה על יער של מחנה נוע"ם כהבית שלה בטבע.
והכי הרבה יצאתי למסע עם נוע"ם בשביל התקווה שהרגשתי אחרי הטקס המדהים שהיה לנו במיידנק.
בין המשרפה, להר האפר עם דגל נוע"ם, דגל ישראל וספר תורה. והתקווה שהרגשתי אחרי המעגל הספונטני והכל כך מרגש שבו שרנו את המילים שמייצגות את התנועה שלנו, ומסבירות במדוייק להפליא למה יצאתי למסע עם נוע"ם יותר מכל מה שאוכל להגיד.
"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום"
דרכיה דרכי נועם זאת הסיבה שיצאתי למסע.