כשנשאלת השאלה מה אנו חוגגים ביום ירושלים, אנו מיד חושבים על הסיבות ההיסטוריות, הפוליטיות והדתיות.
פעמים רבות אני מעדיפה לשאול את עצמי מדוע אנו חוגגים רק יום ירושלים רק פעם אחת בשנה, מכיוון שעבורי החיים בירושלים הם חגיגה ייחודית כל יום.
אני חוגגת כל יום עם שכני - הן ילידי הארץ והן ממדינות רבות אחרות; שכנים שמרוכבים מאנשים ונשים בשלל גילאים, קבוצות אתניות, זהויות פוליטיות ורקעים דתיים. אני חוגגת כל רגע עם עמיתי לעבודה, בין אם הם יהודים, מוסלמים או נוצריים. אני חוגגת כל זריחה בפינת הכותל הקטנה שלי - זו שאין בה הפרדות - ברגעים של השקט לפני שהמשפחות החוגגות מגיעות להתפלל יחד.
ואני חוגגת כל בוקר בעיר העתיקה, כשאני שומעת את קולות השופר המשתלבים בקולות המואזין ואת פעמוני הכנסייה מצלצלים בו זמנית.
אני חוגגת הפוגה קרירה בשעת שקיעה אחרי יום קיץ מיוזע. ואני חוגגת את אותם ימים נדירים, כאשר השלג מצייר שכבה יפה של לבן על גוון הזהב המסורתי וההיסטורי של העיר.
השנה אנו חוגגים את 70 שנות העצמאות הראשונות למדינת ישראל וירושלים כבירתה הנצחית, אנו מהרהרים בכל מה שקרה בעיר ובמה שעוד עתיד לקרות.
ואף על פי שזה לא קל וגם לא פשוט לחיות במקום שהוא מתוח כמו שהוא קסום, כתושבת של העיר הזאת ושל המדינה אני מאמינה כי במקום להפריד בנינו אנו יכולים ללמוד מן המגוון ופלורליזם של החברה שלנו.
חשוב בעיר זו במקום לתת לשוני לפחד מהאחר להפריד ולפלג אותנו עלינו לחגוג את המגוון והפלורליזם שיש בעיר זו.
ירושלים, עיר השלום, עיר השלום,
חודש טוב
הרב סנדרה קוכמן
רבת הכותל המסורתי
