קיבוץ קטן בגליל התחתון מתגייס לסייע לאזרחי סוריה

כתבה- נורית נוביס דויטש

הכל התחיל בשיר.

בקיבוץ חנתון שבגליל התחתון יש פורום רשת פעיל ביותר. בין הפוסט "למי יש אקמולי?" לפוסט "למסירה סיר אורז משבת",  כמעט ופספסתי הודעה קצרה של אחת מחברות הקיבוץ: "שווה צפייה. ארבע דקות מזמנכם". להודעה צורף סרטון יו-טיוב של משורר הפואטרי-סלאם יונתן בלומנפלד, מדקלם את שירו "חאלב".

לאלו מכם שאינם מכירים את הז'אנר החדש-יחסית, עשו לעצמם טובה, היכנסו לאתר "פואטרי סלאם ישראל" וצפו בסרטון אקראי או שניים. אני מוכנה להתערב שיהיה לכם קשה לעצור גם בעשרה. פואטרי סלאם היא שירה מדוברת, מתוחכמת שפתית, נועזת וחברתית בתכניה, ולעיתים מצחיקה עד דמעות.

אבל השיר שבו צפיתי בעקבות הפוסט לא היה מהזן המצחיק. בטקסט מטלטל ונואש, קורא המשורר הצעיר לכולנו לעשות משהו, כל דבר, חוץ מאשר להמשיך בשגרת חיינו נוכח הג'נוסייד שמתרחש במרחק נגיעה מאיתנו – בסוריה.  

"כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים / אבל למי אכפת? הם ערבים", מדקלם יונתן וממשיך: "פה זה בכלל אירופה/ באירופה בחיים לא היה קורה כזה דבר/ אז חשוב להתבודד ולהישמר מכל משמר/ בשכבך ובקומך ישבה בדד/ איכה ישבה בסד/ איכה התבוננו מהצד לנוכח המחזה, ולא פצינו פה."

ישנן דברים שאנו מבינים עמוק בפנים, הרבה לפני שאנחנו מודעים לידיעה הזו. ואז מגיע שיר ומנטרל את ההדחקה בן רגע. אחרי הצפייה, כתבתי בקבוצת הגוגל: "מישהו רוצה להרים את הכפפה?"

התברר שהרבה חברים רצו להרים אותה. כמה ימים מאוחר יותר, ישבנו ומיפינו את אפשרויות ההתנדבות והעזרה לאזרחי סוריה. התברר שהתחושה ש"אין מה לעשות" אינה מבוססת. נכון, כוחנו דל ואת שלטון אסד לא נמגר, אך ישנם ערוצי עזרה לא מבוטלים. כאשר מישהו ציין שכל עזרה שנוכל להגיש תהיה טיפה בים סבלם של מילוני הסורים שנעקרו מבתיהם, מישהו אחר הזכיר שכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא.

בשלב השני, ערכנו בקיבוץ מספר ערבי הסברה ולימוד על הנושא. בין השאר נפגשנו עם יותם פוליצר, מנכ"ל משותף של "ישראייד" שמסייעת לעקורים הסורים שמגיעים לאירופה. שוחחנו גם עם אליזבט צורקוב, עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית ומומחית למצב ההומניטרי בסוריה שאת המלצותיה תוכלו לקרוא במאמרה "כך ישראלים יכולים לעזור לסורים". בהמלצתה, בחרנו בשלושה יעדים לתרומה: קרן כראם,  המגישה סיוע לעקורים בתוך סוריה, ישראייד  שעוזרת לפליטים באירופה, ומשלחת החינוך למחנות העקורים הסורים ביוון שמפעילות תנועות הנוער השומר והצעיר ואגיאל.

נותרה לנו המשימה הלא-פשוטה לגייס תרומות. קיבוץ חנתון הוא קטן וצעיר, ורוב חבריו הם משפחות צעירות ולגמרי לא אמידות. החלטנו לפעול בכמה ערוצים, ולערב את הקהילה הרחבה, ופתחנו במבצע:

ילדי הגנים אפו ומכרו חלות ולימונדה, ילדי כיתות א'-ד' הקימו יריד ובו מכרו ממשחקיהם וספריהם. ילדי תנועת הנוער נוע"ם (נוער מסורתי) עברו בין הבתים ומכרו כרטיסים להגרלה מיוחדת שאליה תרמו סוחרי האזור ותושבי היישוב. מתנדבים פנו לקולגות במקומות העבודה, לקרובי משפחה, לחברים, ומשפחות רבות ביישוב תרמו כפי יכולתן.

כאירוע שיא אירגנו "פואטרי סלאם" מקומי ולא רשמי, שאליו הגיע בהתנדבות מתל אביב לגליל יונתן בלומנפלד בעצמו, אותו משורר ששירו הצית את התהליך. לערב הגיעו כ-200 משתתפים. ההכנסות מהערב נתרמו במלואן לפליטי סוריה ועקוריה, היות שכל מרכיב בערב, מהכיבוד ועד לסאונד, נעשה בהתנדבות. הערב היה מדהים, ויונתן ריגש אותנו עד דמעות בהופעתו.

השבוע תרמנו את 16,000 השקלים שגייסנו לארגונים השונים. תגובה מרגשת במיוחד הגיעה מקרן כראם, שמנוהלת על ידי סורים בארה"ב. לא היינו בטוחים כיצד יגיבו הסורים לתרומה מקיבוץ בישראל, אבל הנה מה שכתבו לנו:

Hi Kibbutz. Your message has absolutely inspired us here at Karam Foundation and touched our hearts. The fact that your entire community came together, worked diligently, and brainstormed the best ways to help Syria is truly awe-inspiring. We thank you for your donation. Together, through unity, we can make a difference in the lives of others.

רשימה זו מתפרסמת ערב יום השואה. חוקר השואה יהודה באואר אמר פעם שהשואה מחייבת אותנו בשלוש דיברות לא-תעשה: לא תהיה קורבן, לא תהיה מחולל, ולעולם, לעולם לא תעמוד מנגד. הטרגדיה בסוריה היא איומה בהיקפה ובעוצמתה, וההפגזות הכימיות האחרונות מעתיקות את הנשימה באכזריותן, אך אל לזה לשתק אותנו; בל נהפוך לעומדים מנגד. כל אחד מאיתנו יכול לפעול כדי להקטין את סבלם של אזרחי סוריה, וכמו שלימדו אותנו בגן, נר קטן מגרש חושך גדול.

 אחד מילדי הגנים בחנתון מוכר חלות למען פליטי סוריה