סגור לחצו כאן
להרשמה לכנס התנועה המסורתית
לימוד - קהילה - הוקרה

ט"ו בשבט תשע"ח
31 בינואר 2018
כפר המכביה
ניוזלטר
צרו קשר

דבר תורה לחודש אלול

אנחנו נמצאים בראש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות.

זכרוני שבתור נער צעיר, מאוד לא אהבתי את חודש אלול. לא הצלחתי להבין מדוע צריך להוסיף על המעמסה הרוחנית של חודש החגים, חודש תשרי. וכי לא מספיקים יומיים של תפילות בראש השנה? וכי תקיעת השופר בראש השנה, מעומד ומיושב, ותקיעה שברים תרועה, ותש"ת ותר"ת ותשר"ת ושוב תש"ת, לא מספיקה, שצריך לתקוע עכשיו כל בוקר במשך כל חודש אלול? האם לא מספיקה יממה שלמה של צום, תענית הגוף והנפש ביום הכיפורים?

 

פטרתי זאת בכך שיהודים תמיד אוהבים להפוך כל דבר למסובך יותר ממה שהוא באמת, ובכל שנה חיכיתי בקוצר רוח לסיומו של החודש, כדי שאוכל להנות מהשפע הרוחני של הימים הנוראים, לאחל שנה טובה לעצמי ולחברי ולבקש סליחה ומחילה על חטאיי מא-לוהים ואדם.

 

כשבגרתי מעט, הבנתי שאי אפשר בלי חודש אלול. אי אפשר "לנחות" לראש השנה וליום הכיפורים ללא הכנה. טבעו של הילד שהוא רוצה הכל כאן ועכשיו ואינו מוכן לחכות, אך כאנשים בוגרים אנו מבינים שלתהליך עצמו יש חשיבות עצומה, לעתים, התהליך חשוב לאין ערוך מהמטרה הראשונית או מהתוצאה. במובן מסוים אפשר לומר שראש השנה ויום הכיפורים נוצרו בשביל חודש אלול, בשביל התהליך שחודש אלול מזמן לנו. בקשת סליחה דורשת אחריות מהמבקש, אחריות דורשת החלטה, וכדי להחליט באמת ובלב שלם צריך להתבונן פנימה בעצמנו ולעבור תהליך.

 

בשבוע שעבר קראנו בפרשת עקב את הפסוקים הבאים

"בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה; וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ.  וְאֶכְתֹּב, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ; וְשַׂמְתָּם, בָּאָרוֹן.  וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים, וָאֶפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וָאַעַל הָהָרָה, וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי. וַיִּכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, בְּיוֹם הַקָּהָל; וַיִּתְּנֵם יְהוָה, אֵלָי." (דברים, י, א-ד)

 

ארבע פעמים מזכירה התורה שהלוחות השניים שניתנו לאחר חטא העגל הם כלוחות הראשונים. אם כן, ואכן הלוחות הם בדיוק אותן הלוחות, מדוע היה צריך משה לשהות על ההר שוב 40 יום על מנת לקבלן? "וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא, לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ".

 

אלא, שגם אם הלוחות הן בדיוק כלוחות הראשונים, יש חשיבות גדולה לתהליך עצמו, התהליך שהעם עובר, והתהליך שמשה עובר – התהליך שאנו עוברים בחודש אלול. המדרש מלמד אותנו שאותו יום שעלה משה להר סיני בפעם השניה, ראש חודש אלול היה - "ובראש חדש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אלי ההרה", ארבעים יום לאחר מכן, היום בו נמחל לעם ישראל עוון חטא העגל, ומשה ירד עם הלוחות השניים, הוא יום הכיפורים.

 

כתיבה וחתימה טובה!

הרב שמואל רוזנברג

רב קהילת תפארת שלום בתל אביב

 

צור קשר מהיר
אשמח לקבל ניוזלטר
דג כדגכ