תלתא דפורענותא, עשרים ואחד ימי אבל, שבועות הבכי המכניסים אותנו אל האווירה של היום הכי עצוב בלוח השנה העברי (ט' באב). תקופה המהווה זכר לזמנים קשים בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו. הימים הללו הם סמל לצר אבל גם תזכורת מעודדת למען התיקון. ואם כאשר מדובר על תיקון, לצערנו, גם השנה נבשרו בשורות לא טובות לעם ישראל כגון הקפאת החלטות הכותל או גזרת המקוואות אשר נגזרה לציבור לאחרונה.
משל, למה הדבר דומה; לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב, פגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי, פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש, אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות את הראשונות (ת''ב ברכות י''ג, ע''א)
נמשלו ישראל בגמרא לאדם שבדרכו נפגע כמה פעמים, כל פגיעה גדולה מהקודמת לה. כל מכה גורמת לו לשכוח את הדאגה הקודמת. מצר לצר וממחנה למחנה, שנאמר: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ל''ג, א'). מה הטעם להיזכר בכל המקומות אשר בהם שהו בני ישראל במדבר? לומר לך שלפני הצעד הבא כדאי לבחון את הצעד הקודם, ההצלחות והטעויות, איפה היינו ומה היו התוצאות של מעשינו.
קיקרו גם העלה את מחשבותיו על הזיכרון הקולקטיבי וטען כי עם אשר שוכח את ההיסטוריה שלו נענש בכך שבעתידו יחווה את עברו. פעמיים נבנה בית המקדש ופעמיים נחרב, המסורת שלנו מלמדת שבית ראשון נחרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ובית שני על קמצא ובר קמצא. בימים ההם גורלו של העם היה קשור אל גורלם של בתי המקדש ושל הכלים בו.
חורבן, אסון וגלות, זהו הסדר הידוע והמפורסם, ובכל פעם שהופעל סדר זה המצב החמיר. ולא נאמר שנחש או אריה אחראים לאובדן, אלא עם ישראל עצמו. גם לא היחיד ולא הפרט אחראים אלא הרבים והחברה בשלמותה.
והנה, עד עצם היום הזה, כל שנה ושנה בט' באב אנחנו מתכנסים, מתענים, בוכים, קוראים קינות ומזכירים את אסונות האומה, את אובדן בית הבחירה. זיכרון חי של המקרים ההיסטוריים חשוב עד מאד, למרות שישנם האומרים שתעניות על כלי חמדה, כבר לא רלבנטיים ואפשר לבטלן. אך לא כך הדבר, כי אי אפשר להתעלם שגם בזמננו קיימת שנאת חינם.
כאשר יהודי מזלזל ביהודי אחר ובאמונתו, בדרך החיים שלו או בפרשנותו. כאשר כל אחד ואחת מאיתנו חושב שהוא צודק והשני לא, כאשר אנחנו מיצרים חברה של אנחנו והם, חברה אשר יש בה את המקווה שלי ואת המקווה שלך, אשר בה יש ''בעלי האמת'', ושעוברים בה על 'לא תתגודדו' ועל 'לא תשנא את אחיך בלבבך'. היום יותר ממיד הסכנה רבה, החברה בה אנו חיים מקרבת את החורבן, את האסון ואת הגלות הבאים.
כתב רבי טולידאנו ''וע''י התעניות שתיקנו רז''ל אנחנו זוכרים מה שעבר עלינו ויודעים שעוונותינו הביאו עלינו הגלות הזאת ולולי זאת היינו שוכחים מה שעבר עלינו ולא נשוב בתשובה אבל ע''י התענית של כל שנה ושנה אנחנו זוכרים ויודעים שתקנתינו היא התשובה והיא הרפואה לכל מחלותינו ועל ידה נזכה לכל טוב''.
תשעה באב זוהי הזדמנות להתוודות , לתקן ולחזור בתשובה שלמה כדי שלא נחווה שוב חורבן. הזדמנות להגדיל את שיווין ההזדמנויות בחברה שלנו, לעבוד למען שוויון מגדרי, למען חופש דת ליהודים ולזרים, למען חופש ביטוי של הרוחניות ושל הפרשנות ההלכתית של כל הזרמים והזרמים שמתוך הזרמים, לרדוף אחרי חופש הפרט אשר דרכו ניתן ליצר חברה שתתנהל על פי דרכי התורה, חברה אשר בה נדע ונוכל באמת לקיים את הציווי 'ואהבת לרעך כמוך', אשר בה אחינו ואחיותנו לא ישבו על נהרות בבל ונבכה איתם יחד על החורבן שעבר או שמתקרב. שהקב''ה יחזיר את כולנו בתשובה עד אז נקרא עדיין קינות ונבקש שה' עצמו ייתן בנו כוח. תרשו לי לסגור בקינתי
אֵשׁ עֲצוּרָה בְּעַצְמוֹתָיו שֶׁל עַמְּךָ
בֹּקֶר וָעֶרֶב סְלִיחָה וְכַפָּרָה
גָּמַלְתָּ לָנוּ חַסְדְּךָ.
דּוֹרוֹת רַבִּים רָאוּ גְּדֻלָּה:
הֲשִׁיבֵנוּ אֶל עִיר קָדְשֶׁךָ.
וְשָׁם יַעֲלוּ שִׁבְטֵי יָהּ
זִמְרָה וְשִׁירָה לְךָ.
חֲטָאֵינוּ הָפְכוּ אוֹתָהּ לְאַלְמָנָה:
טַבּוּר לְהַזְכִּירְךָ
יִשָּׁאֲרוּ בָהּ עֲפָרֶיהָ
כְּתִזְכֹּרֶת לַאֲהוּבֶיךָ
לַעֲדָתְךָ וְלִיחִידֶיהָ.
מְנַחֵם אֵין לָהּ בְּרַחֲמֶיךָ
נִשְׁאָרִים בַּעֲלֵי אוֹב בָּהּ.
סָבִיב סָבִיב לְחוֹמָתֶךָ
עֲבוֹדָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה:
פְּקַח ה' עֵינֶיךָ
צִיּוֹן תְּנַחֵם בְּאִמְרֵי-פִיךָ
קְבַע-נָא עֵת גְּאֻלָּתֶךָ
רוֹגֶזֶת תַּחְתֵּינוּ אַרְצֶךָ.
אֵשׁ עֲצוּרָה בְּעַצְמוֹתָיו שֶׁל עַמֶּךָ
בֹּקֶר וָעֶרֶב סְלִיחָה וְכַפָּרָה:
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:
(הרב אליהו פרץ)
הרב אליהו פרץ
קהילת סיני, תל אביב
