בקושי החזרנו את הכלים של כל השנה למקומם ואת הלחם למדפי המטבח, ואנו מתבקשים להתקדם מהר מהמחשבות על פסח ולהתמקד בחגים הלאומיים. האמנם? ברור כי צירוף החגים הלאומיים לחג הפסח אינו מקרי בלבד (אם כי, החלטת הבריטים לסיים את המנדט בו׳ באייר בטח לא הזיק לתחושת היהודים באותה תקופה כי השתא בני חורין באמת!). כמו שציינו הסוציולוגים אליהו כ״ץ ודון הנדלמן, רצף החגים הלאומיים מבטאים את הנרטיב של פסח: יום השואה מציין את התקופה הכי קשה ואכזרית כלפי היהודים שנוכל להעלות על הדעת, ללא ספק תקופת עבודת אמיתית עבור חלק רב מן העם. וכמו בסיפור יציאת מצריים, עבר מעט מאוד זמן בין העבדות לחירות, ורק 3 לאחר שלוש שנים הוקמה מדינת ישראל.
וכאן גם הדמיון וגם ההבדל העיקרי בין סיפור יציאת מצריים להקמת המדינה. בשני המקרים, העם התבקש לפעול כדי לקרב את הגאולה: ביציאת מצריים עם טבילת דם ה״פסח״ ששחטו על משקוף הבית; בימינו, בלחימה קשה. בתורה, כל מי שקיים את ציווי ה׳ והוצל ממכת הבכורות. במלחמת העצמאות, בתים יהודים רבים הקריבו בנים ובנות כדי לקרב את הגאולה.
דווקא המילה ״פסח״ עצמה עוזרת לנו לגשר בין הסיפור המקראי-- שמבטא את חלומותינו שנוכל להשתחרר מעבדות לחירות מבלי להקריב את הדבר היקר מכל –לבין המציאות הקשה שהוכיחה אחרת.
בהגדתו היפה ביותר ״הגדת לובל״, הרב מאט ברקוביץ מסביר שיש שלוש משמעויות למילה פסח. המשמעות המוכרת ביותר, כמובן, היא פירוש רש״י של ״לעבור על״, מקור שם החג באנגלית, Passover. משמעות זו מביאה לידי ביטוי את החלק האקטיבי של העם בקירוב הגאולה- אם העם לא היה מקריב את הפסח, המשחית לא היה עובר על הבתים והעם לא היה נגאל. אבל באותו סיפור מופיע מובן אחר של המילה במשפט ״פסח ה׳ על הפתח״. משמעות זו אינה לעבור אלא לשמור- ה׳ שמר על הבתים של בני ישראל. פירוש שלישי מציעה אבן-עזרא, פרשן מהימי הביניים, שאומר כי המילה פסח קשורה למילה רחמים, וקורא את הפסוק ״רחם ה׳ על הפתח״.
אז מה הקשר בין 3 ההגדרות האלה של המילה פסח לבין החגים הלאומיים? המובן הראשון, המקובל, מלמד אותנו שאנחנו שותפים לגאולה – לא נוכל לחכות לשיפור בחיינו, אנחנו חייבים להילחם, ואף לפעמים לסבול מכות קשות, כדי להשיג את החירות המובטחת. המובן השני, של שמירה, עוזר לנו להתמודד עם השואה ועם האסונות שלעיטים פוגעים בעם ובאנושות. אם נשכח שלפעמים, בדיוק כשאנחנו צריכים, יש שמירה מעלינו, לא נאבד אמונה, לא בא-לוהים, ולא באנושות, ואחרי השואה, לקח זה חשוב מתמיד.
ובסוף, משמעות הרחמים והאמפטיה של אבן עזרא היא המשמעות שמלמדת אותנו מה לעשות עם העצמאות שזכינו בה כעם. על רקע יציאת מצריים וכניסת עם ישראל לארץ, אנו קוראים את פרשת קדושים, המצווה עלינו לקיים מצוות רבות המשמרות על חברה מתוקנת. העצמאות שלנו הייתה וממשיכה להיות התוצאה של שמירה ושותפות—אסור לנו להבין את החירות שלנו כי מובנת מאליה לא רק בעבר אלא גם בהווה. בו זמנית, לא על המושגים הללו בלבד נוכל להגשים את עצמאות שלנו, כי אם נשכח מאין באנו ונפסיק להזדהות עם האוכלוסיות החלשות בקרבנו, אין לעצמאות שלנו משמעות.
שיהיה לכולנו חודש בו נזכה לזכור ולחגוג, ליהנות מהעצמאות של עצמינו ונדאג לטובתה של החברה כולה.
ארי חסיד
תלמיד לרבנות בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר
פרח רבנות בקהילת רמות ציון
