לחג הפסח כמה שמות וכל אחד מהם מסמל כיוון מחשבה שונה. המקראי – חג המצות, הטבעי- חקלאי (שגם הוא מהמקרא) – חג האביב, והחז"לי- חג החירות, "זמן חירותנו". חז"ל חיפשו דרך להחזיר את הרלוונטיות של חג יציאת מצרים, חג הגיבוש הלאומי והיציאה לחירות, גם לזמנים של חורבן, גלות ושעבוד והם עשו זאת על ידי הנצחיות של ערך החירות הפנימי, האמיתי, שלא תלוי בגורמים חיצוניים כמו הפריץ או המלך שיושב לך מעל הראש. האדמו"ר מסלונים, בעל ה"נתיבות שלום", כותב במאמריו לפסח: "והנה כאמור זמן חרותנו אין משמעו למה שהיה בעבר אלא על הנצחיות. וזה שאמרו שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כי העניין הזה של נצחיות זמן חרותנו, היציאה משעבוד לגאולה, שייך גם לכל יחיד". בקידוש של פסח אנו אומרים "ותִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ , מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם." פסח הוא אמנם זכר ליציאת מצרים, שהתרחשה בעבר, אך הוא זמן חרותנו גם היום – באופן נצחי.
יציאת מצרים מכילה שתי בחינות- היציאה משעבוד לגאולה, ותחילת התהוותו הלאומית של עם ישראל. מה הקשר בין שחרור מעבדות לתחייה לאומית? במאמר אחר של האדמור מסלונים, הוא מבאר את מושג החירות כאפשרות לדבר: "הכוונה, לפי שבעת שהיו ישראל משועבדים במצרים לא היתה להם כלל בחינת דיבור...ומצינו בהם רק לשונות של אנחה בלא דיבור: ויאנחו, ויזעקו, ותעל שוועתם, וישמע ה' את נאקתם. כל זה לפי שהיו משועבדים, ואפילו הדיבור שלהם היה בגלות. והרי עיקר חיותו ומעלתו של המדבר היא בכח הדיבור שבו. ומאחר שלא היה כח הדיבור ברשות עצמם על כן לא יכלו לדבר גם בתפילה רק להתאנח...אכן משיצאו את מצרים יצאו בני ישראל משעבוד לגאולה לחירות עולם ואז קיבלו מחדש את בחינת הדיבור."
הדיבור הוא היציאה מהדיכוי. כח הדיבור, שחזר לעם ישראל עם השחרור מעבדות, הוא זה שאפשר להם לשאת את שירת הים. דוגמה לכך ניתן לראות במהפכה הפמיניסטית, שבכך שנתנה מילים לדיכוי הנשים ואפשרה לקרוא לדברים בשמם, נתנה לנו כלים להיאבק בדיכוי הזה. החוק למניעת הטרדה מינית, שאושר בכנסת בשנת 1998, הוא דוגמה מאלפת לכך.
אחת האמרות שמלוות אותי בחיים (שמיוחסת לוולטר, אך המקור המוכח לה הוא כמובן ספיידרמן) היא: With Great Power Comes Great Responsibility, ובתרגום חופשי – ביחד עם הכח מגיעה האחריות. השילוב של כח הדיבור, שמייחד את המין האנושי, ויציאת מצרים שמייחדת אותנו כעם ישראל, מחייבת אותנו לקחת את כל מה שמאפיין אותנו כאנושיים, כנשים וגברים בעולם המערבי, וכיהודיות ויהודים, ולרתום אותו לעשיה שתהפוך את החברה שלנו לטובה יותר, ואת המדינה והעולם למקומות טובים יותר.
חודש טוב וחג שמח
עידית מבורך שאג
מ"מ רב נוע"ם,
תלמידה בבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר