"במסכת תענית (כט ע"ב) מלמדים אותנו כי "משנכנס אדר מרבין בשמחה", אך האם זה אמור להתייחס גם לאדר א' בשנה מעוברת? הרי כולנו יודעים שחוגגים את חג הפורים בחודש אדר ב', ואם כן אז מה מיוחד בחודש אדר א'? בסוגייה זו יש מחלוקת ראשונים בין אלו שראו את אדר א' רק כחודש רגיל (שהיה אפשר גם לכנות אותו חודש שבט ב') ובין אלו שראו בשני חודשי האדר חודש אחד ארוך (ועל כן יש אלו שגם חוגגים פורים קטן בחודש אדר א').
יחד עם זאת, האמרה במסכת תענית מבוססת על ההנחה שחודש אדר הוא היפוכו של חודש אב. אם בחודש אב נחרב עולמנו פעמים רבות, בחורבני בתי המקדש ועוד, חז"ל סימנו שבחודש אדר ההפוך הוא נכון ובחודש זה נוכל להתגבר על איובינו. חז"ל אינם מזכירים את חג הפורים כלל, אף אם כן שכמובן הסיפור של ישועת היהודים בחג הפורים הוא דוגמא למופת לתופעה זו.
אולם יש הגורסים כי השמחה של חודש אדר אינה מבוססת ישירות על חג הפורים, אלא כי כבר בחודש אדר א' יש מקום לשמוח כי בחודש אדר א' מסמנים את שבת שקלים, השבת הראשון מתוך ארבע הפרשיות—שקלים, זכור, פרה והחודש—שמכינים, מובילים, מחזקים ומכוונים את עם ישראל לקראת חודש הגאולה (חודש הגאולה—ראש השנה למלכים ולרגלים). ארבע פרשיות אלו אמורים לבנות מחדש כל שנה את תשתית הגיבוש הלאומית שנדרשת ליצירת הנסיבות המתאימות להתגבר על האתגרים שמונחים בפנינו ולכן השמחה הנלווה לתופעה הזו בהחלט נמצא במקום כבר בחודש זה.
וכמובן, בעניין הזה אין שום חזקה הלכתית. לכל עת ולכל חודש יש את האתגרים שלו, ולכל מי שסופג הפסד בחודש אדר (א' או ב'), חודש אדר הוא גם יכול להיות עת לבכות וגם עת לספוד, על אף הרצון להרבות בשמחה בחודש זה. רצוננו לגרום לשמחה עד כמה שאפשר הוא דבר מבורך לכל החודשים,ואם נופל בחלקינו אפשרות לקבוע חודש אדר כחודש שמחה, מה רבו שנופל בחלקינו השנה להרבות בשמחה כפליים, גם באדר א' וגם באדר ב'.
חודש שמח וטוב!
הרב ג'ף צימט
רב הקהילה החדשה של רמת אביב
