לפני קצת מעל שנה, כמה קילומטרים דרומה מביתי בערבה הדרומית, דלפו אלפי ליטרים של נפט גולמי מצינור פרוץ, לתוך הסביבה האקולוגית העדינה של המדבר. גורמים סביבתיים בארץ הגדירו את האירוע כאחד האסונות הסביבתיים החמורים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. בעקבות דליפה זו נחשפה הידיעה שגם בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הייתה דליפה דומה של שמן גולמי באותו אזור. הפעם, להבדיל מהאירוע בשנות ה- 70, האירוע קיבל כותרות בעיתונות, ויצר זעם ודאגה בציבור הישראלי. גורמים רבים התאחדו ועדיין ממשיכים לפעול, על מנת לנסות להפחית את הנזק, ולשקם את האזור הפגוע, הכולל גם שמורת טבע בתוכו. כנראה שבארבעים השנים האחרונות עלתה בחברה שלנו המודעות לשמירה על הסביבה אך כנראה לא מספיק כדי למנוע פגיעה חוזרת בסביבה, בידי אותו גורם, באותו המקום.
במהלך אותם ארבעים שנים ט"ו בשבט הפך לחג בו אנו שמים את האקולוגיה והשמירה על הסביבה במרכז. זה חג בו אנו מתבוננים בקשר האישי, הקהילתי, והחברתי שלנו לעולם הטבע. בקהילות מסוימות חודש שבט כולו הפך לחודש מודעות לאיכות הסביבה.
באותם ארבעים שנים "החיינו" מחדש את מסורת סדר ט"ו בשבט, ששורשיו בקבלה. סדר ט"ו בשבט של המקובלים נחלק לארבע עולמות, המקבילים לארבע כוסות יין, וכן מקבילים לארבעה סוגי פירות. נהוג בסדרי ט"ו בשבט מודרניים להוסיף לחלוקה הריבועית הזו, של הסדר, עוד רביעיות, שמשקפות את הערכים, והמציאות המודרנית, שחשוב לעורכי הסדרים המודרניים להדגיש.
בעקבות דליפת השמן בשמורת עין עברונה, ניתן להוסיף עוד רביעייה לחלוקה המסורתית של סדר ט"ו בשבט. הרביעייה הזאת נשענת על עולם האתיקה הסביבתית, ומציגה תשובות לשאלה "למה עלינו לשמור על הסביבה הטבעית?"
העולם הראשון של סדר המקובלים הוא עולם העשייה. בעבודה היומיומית שלנו, בני האדם, גלומה משמעות, ומהות ערכית. לעולם הזה, ניתן לשייך את הגישה הסביבתית האנתרופוצנטרית, ששמה במרכז החשיבה את צרכי האנושות. למה עלינו לשמור על הסביבה? כי לא כל משאבי הטבע בלתי מוגבלים. כי אם נמשיך בדרך הנוכחית, לא יהיה לנכדים שלנו עולם טבעי, שממנו אפשר לשאוב את כל מה שצריך, כדי לקיים חיים טובים על פני כדור הארץ. בתוך חוגי החשיבה הסביבתית, נוטים להטיל ביקורת על החשיבה האנתרופוצנטרית, בשל חוסר הכרתה בערך הטבע כערך העומד בפני עצמו. אך כמו שבעולם העשייה הגשמית מסתתרת רוח האל, כך מוסתרת בגישה האנתרופוצנטרית חשיבה רחבה וחיבור לעתיד. מתוך הגישה האנתרופוצנטרית נולדה תורת הקיימות, שהיא יסודה של התנועה הסביבתית המודרנית.
העולם השני של סדר ט"ו בשבט של המקובלים הוא עולם היצירה, המקשר בין החומרי לרוחני. לעולם היצירה ניתן לשייך את האסכולה הסביבתית הביוצנטרית, זו המבקשת מאתנו לשמור על הטבע למען הטבע עצמו. הגישה הזו שמה את הטבע במרכז, ולא את האדם. בעולם היצירה אנחנו, בני האדם, רואים את העולם הטבעי סביבנו, כישות נפרדת מאתנו, אולם זוהי ישות יקרת ערך עבורנו. אנחנו קשורים אליה לא רק בגלל, שהיא מספקת לנו את צרכינו הקיומיים, אלא, גם כי אנחנו מרגישים אותה, את יופייה וייחודה, ומעריכים אותה כבעלת ערך בפני עצמה.
העולם השלישי של סדר המקובלים הוא עולם הבריאה, המייצג יכולת לחוש התמזגות עם היקום. לעולם הבריאה ניתן לשייך את החשיבה הסביבתית התאו-צנטרית, ששמה את אלוהים במרכז. העולם נברא על ידי אלוהים ושייך לו. תפקידנו בעולם הוא לשמור על יצירה זו באמצעותה אנחנו מתקרבים אל אלוהים.
העולם הרביעי של סדר המקובלים הוא עולם האצילות. לפי המנהג הקבלי זהו עולם של רוחניות טהורה, אין בו חומר, אין מוסתר ואין מסתיר. לעולם הזה ניתן לשייך את אסכלות האיחוד. היקום הוא ישות אחת הכוללת אותנו, את הטבע ואת הבריאה יחד. כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, אנחנו אוהבים את העולם, ואנחנו אוהבים את אלוהים בוראו.
עולם האצילות אינו יכול להתקיים ללא העולמות האחרים. הוא מתהווה מתוכם, ומבטא את משמעות עולמות העשייה, היצירה והבריאה. כמו כן, למרות שגישות האתיקה הסביבתית נולדו כתגובה, אחת לשניה, הן בעצם קיימות זו בצד זו, ולאו דווקא מתנגשות חזותית זו בזו. כולם מובילות אותנו לאותה מסקנה: עלינו, בני אדם, לחשוב היטב על ההתנהגות שלנו כלפי הטבע.
מי ייתן, שהחשיבה בחודש שבט תוביל למעשים. שנלמד ממנה להתקיים בעולם ללא פגיעה בלתי הפיכה בטבע ובמשאביו. מי ייתן שדרך עולמות העשייה, היצירה ,הבריאה והאצילות שבסדר ט"ו בשבט נשמור גם אנחנו על העולם הזה שלפנינו.
חודש טוב
שרה כהן,
סטודנטית לרבנות, קטורה.
התיאורים של עולמות סדר ט"ו בשבט של המקובלים נלקחו מהגדת סדר ט"ו בשבט של קיבוץ קטורה, שנכתבה ונערכה על ידי שלוש חברות קטורה: איילת אשחר, ד"ר אביגיל מוריס, ושרה כהן.
